כמה ימים, או כמה שנים לאחר-מכן; זה לא ברור, ועם זאת - זה ידוע מראש. אנחנו גרים יחד בדירת שני חדרים צפופה עד כדי כאב (פיזי). הם התגרשו. לא מדברים על זה, אבל זה ידוע וברור - לא רק שהם לא ביחד, הם היו ונפרדו. מה המילה, היום? התגרשו? אני מנסה להבין, מאחר והוא כבר הציע נישואים קודם, הכל מאוד מטושטש. מה באמת נחשב, מה באמת קרה, מה באמת נשכח...
אנחנו מתגוררים בדירת גרוטאות, אלוהים רק יודע איפה. אתה מוכר מכל הבא ליד. תמיד היית "חסכן". הכאוס שלנו שם, באמצע של הכל, ואתה מציג אותו למכירה. אני מנסה לנווט את דרכי בין כל הדברים שמהם אתה מנסה להפטר, ואתה מתווכח איתי... כמו תמיד, אני נזכרת; כמו פעם.
מתי כבר תפסיק להתווכח איתי על מה שאני מרגישה?
אני צועקת.
כשתתנהגי כמו הבת זוג שלי.
הבת זוג שלך?
אני צורחת בחזרה בתוך הראש שלי.
זו אותה בת זוג שהסכימה להתחתן איתך בזמן שיצאת עם אקסית שלך?
בזמן שהתאהבת בשותפה שלך?
בזמן ששיקרת לה? ולך? ולכל העתיד המשותף שנמחק ככל שהרחיקה בדמיונות ההזויים שלך?
במקום לענות באמת, אני שומרת הכל לעצמי. אני שותקת. כמה לא אופיני! אני? שותקת? זו בטח טעות. זו בטח לא אני. זה בטח לא אתה. אתה לא היית משתק אותי. הרי אהבתי אותך... הרי אהבתי אותי... אבל אני לא מצליחה להוציא מילה. אתה מטיח בי את כל מה שלא נכון בקשר שלנו, וכל מה שנפלט לי זו התחמקות אל מאחורי הקלעים. אני קמה ויוצאת מהחדר. בורחת החוצה ומסתובבת, שעות... עד שאני כל-כך רעבה (?) שאני חייבת לחזור. אני מנסה לשלוף כלי לאוכל כשאחד מהרנדומלים שלך שואל כמה הוא עולה. אני מביטה אליו במבט זועם - "זה לא למכירה!", נאחזת במה שנשאר - והוא חוטף אותו ממני בכוח בזמן שאתה עונה לו (ולי) - "הכל כאן למכירה".
הכל כאן למכירה. אני רק עוד מוצר.
יום מחאה כנגד אלימות נגד נשים, ואני עדיין לא מצליחה לענות לך. כבר כמה שנים, בדיוק, שאני שותקת?
אפילו לא יצאתי להפגין. עד-כדי-כך אני לא יודעת. להתנגד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Penny For Your Thoughts