| 9/2007
שיעור.
את מנסה לגרום לי לספר. לחלוק איתך נהרות של ידע הנסתר מן העין. כאילו
הצפנתי בתוכי את האמת היחידה, כאילו יכולתי להכיל דבר-מה בכלל. כאילו
יכולתי להסתיר, אם הוא היה בי. את מנסה לגרום לי לספר, ואני מנסה לגרום לך
להבין - שאין. שאין מה לספר. שאין פה דבר, בפנים, והקליפה שלי, היא אמנם
חדשה ונוצצת, אך כל מה שאמרתי, כל מה שלחשתי לך כבר קודם, ברגעי שכרות
חולפים - זה כל מה שנשאר. זה הסוד שלי. זו הדרך שלי. ואולי, בזה, אני
מספרת לך דבר-מה אחרון, לפני שיאזלו הסודות במלאי. אני יכולה למשוך אליי
אותך, פנימה, ואת יכולה לחשוב שאת נוגעת במשטח העליון ביותר - של עומק שרק
מתחיל שם, כשבעצם - זה כל מה שיש.
זה גם כל מה שיהיה.
- - - - -
בואי. שבי כאן, איתי, על המיטה. איני דורשת ממך דבר, מלבד נוכחותך. וגם את זה - את לא חייבת. אף-פעם לא הייתי טובה בקביעת עובדות. בואי. שבי כאן, איתי. אם יש דמעות בזווית העין, הן לא באמת שלי - שתדעי. בואי, ושבי, ואני אפול למרגלותייך, ואדע שלא אהבתי כפי שאני אוהבת כרגע, ואדע... אדע כל מה שרציתי, וכל מה שראיתי, וכל מה שהרגשתי, ואלמד מכך שגם ידיעה ברורה יכולה להיות שקר מוחלט. ואם יש לי דמעה בזווית העין, היא לא באמת שלי.
אני מנסה ללמד אותי - זמניות. המילה הזו מגיעה בתוך צליל מסובך, וארוך, ומבלבל, בדיוק כפי שהיא באמת. אם יש משהו אמיתי. אני מנסה ללמד אותי גם סבלנות. סבלנות, וזמניות. תמיד צריך לחכות, עד שהכל יעבור. תמיד צריך לחכות, עד שהכל ישתנה. והנה, הנה את פה, ואת... את אמרת שאת לא זמנית, ושאני לא זמנית, ואת, את מאמינה במילים גדולות, מילים שאסור לי לכתוב פה, ושאיני מתכוונת להגיד. ואם יש לי דמעה בזווית העין, היא רק בגללך. אולי היא בכלל - שלך.
בואי. שבי כאן, איתי, על המיטה. אני רוצה ללמד גם אותך את הזמניות שאני כה אוהבת. הזמניות והסבלנות שלי, שאולי רק איתן אשאר באמת לנצח. אין משהו יותר בטוח, מן השינוי. ואין תחושת רוגע גדולה יותר, מלשבת ולחכות לו, ולדעת... לדעת בבירור, שהנה, עוד רגע, והוא מגיע. בואי, שבי איתי, כאן, על המיטה, וחכי (בסבלנות) שאעבור.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Penny For Your Thoughts