(15.7.2008)

בלילה בודד, יוצאת אל הרחוב הריק,

משאירה מאחוריי את יצועי החם והמוגן.

נודדת בין תחנות האהבה הקטנות

שמוכרות אהבה מסורגת במסתור.

הצעה ועוד אחת, נאספות כמו זר -

נשזרות בין הכוכבים, מתממשות לאיטן.

החומות נשברות, ההגנות יורדות,

אין כסות. לכמה רגעים הכל גלוי, פתוח ואפשרי.

שיאים של פורקן.

בתום הלילה -  

סופרת בשקיקה את שטרות אהבתי הלא ממומשת,

ומשלמת עמלה בדמעות של דם.

מבטיחה לעצמי שזו פעם אחרונה ודי.

אבל לא,

בלילות הבאים עדיין מחפשת,

עדיין לא מיואשת.

פושטת לב לכל דורש.

זה לא רק מקצוע - זה אופי.