חשבתי שלאנשים נשואים זה כבר לא קורה. אני בהתקף חרמנות נוראי ובלתי נשלט, מהבוקר הספקתי להיות במקלחת פעמיים,
אין כמו זרם מים חזק בשביל קצת הרפיה.
יש לי בעית גלולות- בכל פעם שאני לוקחת אותן באופן רציף אני הופכת לפריג'ידית. לא מסתכלת בכיוון אלא אם התניעו אותי שעה לפני כן.
יש לי חברה שמסבירה את זה בדחף הטבעי לרביה, היא טוענת שבכל זיון משובח עם בן זוגה היא תמיד יודעת שגם אם השתמשו באמצעי מניעה כזה או אחר יש סיכוי שמשהו יקרה.
משהו זה ילד.
והיא טוענת שזה חלק מהקסם, שזה חלק מהבריאה- חלק מהסיפוק העצום כשהוא גומר בתוכה.
אני מסבירה את זה בשיגועי ההורמונים שאצלי לא רגילים להיות ברמות התקינות וההגיוניות לנשים.
ועכשיו אני בהפסקה מהגלולות, ומותק יודע שאסור לו לגמור בפנים,
(אבל מה הסיכוי אצלנו, מותק, שמשהו יקרה?)
מצד שני נראה לי שמותק מקבל יותר
ואם לא הוא אז בטח אני
מה יהיה מה יהיה מה יהיה
דווקא הכל מצוין
אני מחייכת כבר הרבה זמן ומאושרת בגדול
בקטן קצת נמאס לי מהבלאגן שאני מייצרת
אם לא הייתי אני הייתי מכה אותי מזמן על מסלולי המכשולים שאני מייצרת.
יש אפשרות שהחיים מסתדרים כל הזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
