אז הוא אמר לי בואי הנה ונתן לי נשיקה מתוקה, הוא הצמיד אותי...ובחושך הוא לקח אותי לארץ חדשה, והבוקר אני שרה ועדיין בתחושה של חלום, פשוט חלום, חלום לאור יום... (משתוללים בכפר, שוטי הנבואה)
לפעמים אני כל כך רוצה משהו שאני מפחדת שכשהוא יקרה- אני אתאכזב.. שהפנטזיה תתמוסס בתוך המציאות העגומה- ולפעמים הפנטזיה מתגשמת בצורות שעולות על כל מה שהעזתי לקוות.. כמו אתמול בערב.
הוא הגיע, בשעה ורבע איחור- שעה ורבע שכל מה ישכולתי לעשות בהן היה לקחת נשימות עמוקות. להסתכל אלף פעם במראה. להחליף שלושה זוגות תחתונים (תוך כדי מחשבות ציניות על כמה שזה באמת יעניין אותו)- לנסות להשתחרר מהפאניקה שאחזה בי..יהייה לה מספיק זמן אחר כך אם הוא אמיתי.
ואז הוא הגיע. מסדרת את עצמי בפוזה נונשלנטית של "בדיוק חיפשתי משהו לשמוע" ועונה לו שיכנס עם הגב לדלת. הוא מניח את כל הדברים שלו בצד כולל את הסמל המובהק שגרם לי לחייך. אני מרגישה מעורפלת ועוד לא שתיתי כלום. הוא פותח בקבוק בירה ושותה- אני מציעה לו להתיישב על המיטה ומסתכלת איך החלום הפך למציאות. לא יודעת מאיפה להתחיל.
הוא מגיש לי את הבקבוק, אני לוקחת לגימה.. אני לא צריכה את האלכוהול זה פסיכולוגי לגמרי..אני שיכורה מהנוכחות שלו. הוא מנשק אותי, מאוד עדין, מאוד מקצועי.. כבר ברור כמה הוא רגיל לסיטואציה וזורם איתה בלי רגע אחד של מבוכה..אני גם נרגעת- ומתחילה להתחמם. הוא קם מהמיטה- אני לא אומרת כלום, לא עושה כלום. מחכה שיגיד- שיעשה... מעורפלת לגמרי מתשוקה.
הוא מסובב אותי עם הגב אליו- שתי ידיים נשענות על הארון והוא מתחיל ללטף, עדין ונעים... מסוג העדינות שאני יודעת בדיוק איזו עוצמה מתחבאת מאחוריה. מוריד את הגופיה שלי והחזיה, אני על אוטומט, לא זוכרת אפילו אם עזרתי לו להוריד אותה. מרוכזת בו, צמוד אלי מאחור.. קשה. בין כל הליטופים והנשיקות אני מהופנטת מההבהוב של החושך בחדר. כל כך הרבה אור בחושך הזה, רואה הכל ושמה לב לכלום. עדיין הוא עדין... מתחיל לרדת עם היד לכיוון המכנס. לאט, יש לו זמן. פותח את הרוכסן ומלטף מעל התחתונים. אני כל כך מוכנה אליו כבר שגם אם לא היה נוגע בכלל היה יכול להיכנס בהחלקה...
אני שולחת יד אחורה, לנסות להרגיש קצת בשליטה- הוא מתרחק. אני יודעת שכל הערב הזה תלוי בו. למילה שלי אין משקל עכשיו. הוא מרים רגל אחת שלי על המיטה ומכניס אצבע מתחת לתחתונים, מחליק אותה פנימה. אין כלום בעולם כרגע חוץ מזה. מענג באצבע אחת ובשתיים ורגע לפני השיא- מפסיק. מסובב אותי אליו, מעביר את הלשון על השפתיים כחיקוי מושלם לאצבע שלו במקום אחר. הוא מצמיד אותי עם הגב לארון, נושך את הפיטמה תוך כדי שהוא ממשיך לשחק, מוריד לי את התחתון ונושך במותן... מרשה התפרצות קלה של תשוקה. ממשיך לשחק, מרחיק אותי מהארון, אני מנסה לאחוז במשהו- בו או בארון. הוא לא מרשה. ממשיך לשחק.
אני כבר מרגישה איך אני עומדת ליפול, לא מסוגלת להחזיק את הרגליים יותר.. במלחמה הזאת נגד האורגזמה אני מתחילה כמעט לבכות מנסה להתרחק ממנו והוא ממשיך להתקרב... הוא מניח לי רואה שאני כבר כמעט נופלת- לא מסוגלת יותר לעמוד... לא נושמת כמעט. אני נרגעת קצת. אוספת את עצמי בחזרה.
הוא מוריד את החולצה בינתיים, חושף את הקעקוע על החזה.. יש לי חולשה לכאלה.. אין מה לעשות. אני מלטפת את הקעקוע הוא מסתובב להראות לי על הגב.. עוברת עם האצבע על הקוים שלו.. מושכת את הזמן עוד כמה נשימות להירגע. מלטפת את הג'ינס ומסתכלת לו בעיניים, עכשיו אפשר? הוא חצי מושך בכתפיים. אני יורדת על הברכיים פורמת את כפתורי הג'ינס שלו. מורידה לו אותם עד הברכיים.. מורידה לו את התחתון. מתרגשת קצת.. מתחילה למצוץ.. הוא מתרחק ממני. שולחת יד קדימה לנסות לאחוז כדי להתכופף אליו. הפקודה מגיעה "ידיים מאחורי הגב".
משהו בי מתכווץ כשאני שומעת את הקול הציווי הזה. מרכינה מעט את הראש. נועלת את כל אגפי הרגש הפתוחים עדיין. בטוחה במה שהולך לקרות. ממשיכה ללקק ולמצוץ.. ובבת אחת הוא נותן דחיפה קדימה, אני מוציאה אותו :"אני מקיאה ממש מהר" "אין בעיה" שמה את הפח לידי... ממשיכה... מאבדת כל קשר למציאות כל תחושה של זמן. רק רוצה להרגיש על הלשון את הרעד הזה. רוצה לרגש אותו...
אין שום תגובה - השליטה הזאת מטריפה אותי. אני מפחדת שאני לא מספיק טובה. ממשיכה... מתעייפת.. מלוכלכת כל כך כבר.. ואין שום סימן של הנאה... הוא מפסיק אותי מתנגב וזורק אלי את המגבת.
אני משותקת מבפנים. אמרו לי שזה יקרה בסוף.. מצצתי למישהו והוא לא גמר. אין שום דבר שהוא יכול לעשות לי שיכאיב לי יותר מהשניה הזאת... אני מתנגבת בשקט. וקמה מהריצפה. הוא שותה בירה- מציע גם לי אני לוקחת בשתיקה, בחצי חיוך. הוא מסתכל לי בעיניים. מוכנה לעשות כל מה שיאמר לי כרגע... הוא נותן לי להירגע... שם כרית על שולחן קטן ומשכיב אותי על הבטן.
אני מוכנה להכל. רוצה אותו בעוצמה נוראית... הוא קושר קרסול מעביר את החבל וקושר גם רגל שניה... "חשבת שזה משחק?" אני מרגישה את המכה... פוקד עלי להיות בשקט... כל רחש- יביא מכה. אני כמעט נגמרת לא בטוחה שמסוגלת לעמוד בזה יותר. והוא מפסיק.. מלטף את הגב.. מרגיע.. המגע המשגע הזה- מגע כמעט אוהב- מקצועי. "אמרו לי שאת אוהבת חום" אני מרגישה צריבה נוראית בכל הגב... מתכווצת, כמעט בוכה... והוא נושף על השעווה הלוהטת.. ותוך כדי הכל משחק בי, הכאב משגע אותי אבל הצעקה שמוחנקת מגיעה ממקום אחר לגמרי. הוא מדבר איתי.. אני שומעת מילים- לא מבינה אותן...
אחרי הכל- עישנתי סיגריה.. הוא נרדם על המיטה שלי... ואני לא מסוגלת להעיר אותו... מגיעה לו השינה הזאת.. משהו מתעורר בי. דופק בקצב קצת שונה...
אני זוכרת שחיפשתי אותו פעם..לב.
הוא מעיר אותי אחרי שנירדמתי על המיטה של השותפה מרים אותי ונותן לי חיבוק.
שכח את הניטים....
על הבוקר בחיוך רצה למחשב... מכבה אותו ורצה להרצאה מרוצה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
