סטודנטית בהפסקה מחפשת...

אז עכשיו חזרתי מהפאב המקסים שלי, מהבית הרחק מהבית... מהמקדש שלי :)

נהניתי מכל שניה, מכל שלוק, מכל שאכטה, מכל קול ומכל צליל... מהשקט הנפשי. וחזרתי הביתה... לכאן לכתוב משהו לפני השינה:

ישב מולי בחור רוב הערב. חביב, עם משקפיים- והסתכל עלי המון. קשה היה לי להסתכל חזרה כי אני לא אוהבת שמתחילים איתי במקדשי. אבל חמודי... לפני שהלך נתן לי פתק, אני מצטטת פשוט כי הוא מקסים...:

האם אי פעם כתבו לך שיר? אם כתבו אל תקראי את זה. (**כתבו, המשכתי לקרוא... היי- הוא לא יידע, נכון?)

יופייך נסתר בין מבטם של אנשים

אבל מבטי מעיר אותו בזרקורים

של אור ואושר.

לעונג לי לגעת בו,

לאושר לי לדעת זאת.

נשמתי אלי- אומר אני

מה רצונך? עונה את.

לאומץ* לי לומר זאת   *(?! המילה לא ברורה, אוסף? אושר?)

ואת עונה- יודעת.

רצון ליבי נסתר הוא,

לעונג לגלות זאת.

אך ההגיון דעתן הוא-

האומץ לשנות זאת.

יופייך מרעיד את גופי,

מדעתי אזי יוצא

ואת מוצא להרגיעני

מילים עוד אין לי

נשמתי, מעשיותיך

הם פתרון.

וואו.... רציתי לבכות... לא ברורות לי עד הסוף כל המילים, או המשמעות (עודף אלכוהול בדם כנראה), אבל.. מישהו ישב מולי בפאב וכתב עלי שיר.. סתם ככה. כתב עלי שיר. אני רוצה לבכות....

המנצח בתחרות:

אני עדיין בהתלבטות בין שניים, צר לי בוב- אבל הגיע פאנצ' מתום. אמרתי לכם, עד החג יהייה מנצח.

תחשבו על איזה תמונה אתם רוצים בינתיים....

אני והשיר המקסים שלי הולכים לישון....

נ.ב-

שיר שיר, אבל אין זין :)