סטודנטית בהפסקה מחפשת...

"אומרים לנו שיש סקס אחר, טוב שמישהו יודע על זה..."

לכל מי שזוכר לפני חודש וחצי (כמעט חדשיים) היה לי התענוג לחוות BDSM מקרוב, על העור ובתוך הנשמה... הבלבול שעטף אותי בחודש האחרון היה כל כך חזק- התנגדות של הנשמה לגוף. כל פעם צרחתי מבפנים לעוד, רציתי את הכאב, את המוחלטות וההתמכרות והנשמה בכתה על עבירות המוסר הנוראיות של הגוף, על שבירת מוסכמות על ההתמכרות- שידעה שתבוא.

הלכתי לבד, לא היה אף אחד לדבר איתו- אף אחד שיבין את מה שעברתי, אמנם לא עד הסוף- בליטופים שמגרדים את פני השטח אבל הצורך נוצר מהר כל כך וחזק כל כך שהסיכוי להמשיך לקיים סקס רגיל נראה היה לי רחוק... עשיתי ניקוי בארון השלדים, זרקתי לא מעט מאהבים בעלי ניחוח ונילי חזק. והייתי מבולבלת, לא רציתי את הנגיעה הרגילה, את השוויון, רציתי עצמה, רציתי חוזק, רציתי שיכרון.

ביום שישי הלכתי לפאב לא מקומי כל כך אבל שמזמן לא הייתי בו, מולי ישב בחור שמוכר לי כבר הרבה שנים- האינדיאני. הוא ניגש לומר שלום, וליטף....

אני לא רוצה להרחיב את התיאור, זאת לא המוזה הנכונה, אבל הוא נכנס לי לתוך הורידים עם הסקס הונילי הכבד הזה- הזכיר לי שאפשר להיטרף גם במגע עדין, אבל חזק.  הסיכון הזה- החוזק העצום הגברי שמולי, הכניעה שלי מול גבר אחר שיכול להחליט עבורי הכל כרגע. אני צריכה גבר שמנצל את האלמנטים האלה- גם הכאב גם ההנאה. שינצל את השליטה המוחלטת שלו בי.

אז החלטתי לנסות- לתת לעצמי להתמכר לכאב וההנאה- לחוות את המוחלטות המדהימה של הנפש- של היופי והכיעור.

קצת קשה לי להמשיך לכתוב כרגע, הגוף רועד לי מויברציות כבר שלושה ימים, הדי פחד רחוקים מעורבבים בהתכווצויות לא פוסקות של שרירי הפוסט אורגזמה...קשה לי לנשום, קשה לי לכתוב, קשה לי הכל.

אז אני קוראת אליך- בחור שאולי קורא כאן ואולי לא, הגוף שלי צועק עכשיו אליך, אל המגע הנעים הכואב:

...וטוב לי, טוב בכך. אני שומרת סוד

של אושר מדומה נגלה לי ונכחד,

ובנשיקת תודה נוגעות שפתי ביד

אשר פצעה אותי ותפצעני עוד.

שאלתי מרחל כמה משפטים, הוצאו מהקשרם ומבטאים את הצורך שלי, עמוק וחזק.