אז.. אתמול נפתחו רשמית ארועי שבוע היומולדת שלי, בצורה ממש יפה...
הלו"ז השבוע עומד על המון אלכוהול, סקס וחיוכים ובינתיים יש עמידה (אהמממ) בו.....
הוא הסתכל עלי אתמול בפאב, במין מבט ממושך שלא יכולתי כמעט לנשום ורטיבות חמימה התפרשה בכל הגוף עד לשפתיים... ניגש, כמו רק לומר שלום אחרי המון זמן שלא דיברנו, והעיניים האלה שנשארו נעוצות בעיניים שלי שיגעו אותי. טקסט חבוי מאחורי כל המילים שהוא חייך אלי. נשיכה של השפה התחתונה, מגע נונשלנטי. והעיניים שנעוצות בי. משדרות משהו אחר.
בלי לשים לב, מולו, באמצע הפאב- פישקתי קצת את הרגליים. והיד שלו מצאה את דרכה אל הירך. והעיניים חודרות דרך הבגדים, יודעת בדיוק על מה הן חושבות. טרמפ לחדר היה התירוץ שבגללו יצאנו משם ביחד. בנסיעה שקטה ומתוחה- כאילו נגמרו כל המילים בעולם, הנשימה שלי רועדת קצת, והחשמל יורה ניצוצות מכל שריר בגוף אליו. קפה. רק קפה. חזרתי על זה פעמיים, בטח. רק קפה.
יושבים אחד מול השני בחדר, שיחת הא ודא.פיסטינג (אפשרי או לא?), פינק פלויד, פרל ג'ם ודייר סטרייטס עברו על פני שולחן הקפה הזה במילמולים של ילדים קטנים, איך לקרב אותו לכאן? בסופו של דבר נמצא התירוץ בדמות מאפרה שסירבתי לחלוק- כי זה יהייה לי רחוק מדי. אחד ליד השני. קרוב מדי בשביל שאוכל לחשוב על מהלך תקין לערב הזה. כף יד פתוחה כמעט נוגעת בי, כמעט לא.
אני לא יכולה יותר, אני אומרת ומנשקת את השפתיים האלה ששיגעו אותי, הוא מחייך- החזקנו יפה, לא?
אני משתגעת מהמגע, נוגעת בכל מקום בגוף שלו שאני רק יכולה- טועמת, מלטפת, שורטת. האצבעות שלו גולשות מהחזה שלי אל המשולש למטה יותר, משגעות לאט לאט, אצבע ועוד אצבע חודרות אלי- מסובב אותן בפנים ואני בקושי נושמת. ועוד אצבע. ועוד אצבע. אני סוגרת את הרגליים בבהלה, קולטת שהשיחה אולי הכניסה לו יותר מדי רעיונות, הוא מחייך. לא מנסה יותר. ממשיך לדפוק, חזק יותר עם שלוש אצבעות. עמוק יותר.
אני כל כך צריכה אותו בפנים עכשיו שאני לא מסוגלת לגמור אחרת.. הוא נכנס אלי בתנועה חדה ומהירה. כל שריר שבגוף מתכווץ ו...הוא גמר. ממש מהר.
זה בסדר... גם ככה כל אורגזמה בשבועות האחרונים לא מרגיעה אותי. רק גורמת לי לחשוב על מישהו אחר, על משהו אחר שאני רוצה וצריכה. היום.. היום בלילה, שרירי הפוסט אורגזמה פועלים בתוכי שעות נוספות, אני עוצמת עיניים ויודעת בדיוק על מי ומה אני חושבת. היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
