סטודנטית בהפסקה מחפשת...

אני יושבת בחוות מחשבים, באוניברסיטה. עוצמת עיניים ומתרכזת בהאטת הנשימות והורדת המבט המוזר, מנסה להסדיר את המחשבות ואת קצב פעימות הלב.

פעם ראשונה אני מתיישבת לכתוב פוסט והלב מתרוצץ בפנים, מהסס לחוות שוב את החוויות ההן של אתמול בלילה, אני רועדת קצת, הכתיבה לוקחת לי זמן היום.

איפה מתחילים דבר כזה? בציפיה? כולם היו עדים לה. בהתלבטויות? כולם ניחשו כבר. בצהריים של אתמול נתחיל. ברעידות העצומות והמחשמלות בכל הגוף עד שלא היתה ברירה אלא ללכת לחדרי הקט וכמה שיותר מהר, שלא כולם יזהו מה קורה בתוך הגוף שלי.

עשיתי את ההכנות בשקט בשקט, חצי שעה במקלחת, מגלחת את המקום הכי אינטימי- כדי שכל מה שירצה לעשות- יהייה לו נוח. קרם גוף, אני מותחת את הזמן עם פרל ג'ם ברקע, עוצמת עיניים ומפנטזת.

בלילה הגעתי לתחנה מרכזית במרכז ארצנו, הוא בא לאסוף אותי. אני רואה אותו- מחייכת, אני מצפה לחיבוק. כל כך רוצה את המגע שלו על העור שלי. הוא בפנים חתומות, לא מחייך מוביל אותי לאוטו ומשם אליו. כל הזמן הולך לפני, לא לידי. שלא תהיה טעות בתחושות, שאני אדע בעיניים פקוחות לאן אני הולכת.  בדרך עוצרים בפיצוציה, אני צריכה סיגריות לערב כזה וכשאני חוזרת לרכב ברי סחרוף שר "היום יומולדת" אני לא אומרת כלום, דיסק זה דיסק ורק מדמיינת לעצמי הפשרה קטנה, אולי בשבילי הוא שם את השיר.

בדירה אני מוזהרת מראש מחיית הבית שככל הנראה אינה ידידותית לפעמים, דווקא עושה עלי רושם נחמד... תזכרו את חיית הבית הזאת, עוד תככב בהמשך. 

עומדים במטבח הוא מוזג לי קצת אלכוהול, ברור לי עוד לפני שיגיד משהו שבשביל הערב הזה אני אצטרך משהו לשחרור המתח. (יוצאת למרפסת לעשן סיגריה, רואים את כל המרפסות באיזור. אחרי הסיגריה אומרת לו- אתה חייב לשכב איתי במרפסת הזאת, מדהימה. האלכוהול משחרר את היצר האקסהביציוניסטי. אבל מה לי ומה ל BDSM אם אני אומרת משפט כזה.. לשכב איתי....)

עדיין במטבח, אני עומדת כל כך קרוב אליו ומסתכלת אל תוך העיניים, הן לא קרות וקשוחות. רק החלטיות, מודעות. הוא שואל מה אני רוצה.. אני עונה שאני מוכרחה שייגע בי. ממש רוצה. "אני יודע" הוא עונה. הגוף שלי מצטמרר מהתשובה הזאת. אנחנו נלך היום יותר רחוק מבחינת הכאב, הוא מסביר בסבלנות. כמו מה, אני מנסה לחקור קצת. את תראי. אני אראה, אני חושבת ובינתיים עונה- אני לא מפחדת. לא? הוא שואל, לא באמת מצפה לתשובה. ואני מתכוונת בכלל לעובדה שזה לא משנה לי כמה כאב הוא יבחר לתת לי, אני אשתדל לקבל את כולו, זה מה שאני רוצה ואני סומכת עליו לגמרי. אחרי הסגריה הוא לוקח אותי למקלחת, מראה לי איזה סבון, מסביר לי בדיוק איך להסתבן איתו. אני שואלת אם להשאיר את הדלת פתוחה. חיית הבית נשארת לה במקלחת ומרחרחת את הג'ינס שלי.

הסבון על העור אני מחכה דקה, סופרת בלב, ושוטפת בעדינות. הוא מולי מסתכל והעובדה שהוא מסתכל גורמת לי להרגיש כל כך בנוח, כל כך טוב. מרימה שוב את העיניים והוא כבר לא שם. סוגרת את המים ומתנגבת, עוברת לסלון.

את יבשה? כמעט לגמרי, אני עונה. יופי. שבי על הכיסא- עם הבירכיים. אין היסוסים, אני רואה שהוא גם דאג לי לכריות שלא יכאבו לי הרגליים. מתיישבת על הכיסא(יותר משהו כמו כורסא נמוכה כזאת), הוא מסדר אותי כך שהחזה מחוץ למשענת הגב שמוט קדימה והידיים על הריצפה. השיער פזור סביבי ואני לא רואה שום דבר חוץ מבזווית העין. מכניס קצת אצבעות, ואני כל כך חמה. מראש, מהבוקר, מהשבוע שלפני, מהמחשבות עליו.

הוא מלטף עם משהו מאוד נעים, לשניה אחת עוברת בראש מחשבה על כאב שיבוא אחר כך, אני פוסלת אותה ואומרת לעצמי שזה לא ממש משנה.

קושר על הקרסוליים שלי. אני מייצבת את עצמי, מבינה שמעכשיו לתמיכה אני יכולה לסמוך רק על הידיים. כאב חלש מתחיל להתפשט באיזור הצלעות מההישענות על המשענת. אבל זה בסדר. אני בכלל לא חושבת לוותר על הכאב הזה.

קושר את הקרסוליים ומעביר חבל דרך הרגליים של הכיסא דרך כתף ימין שלי חזרה לאחור. מקרב קערה עם קרח ומעביר אותה על השד השמאלי, רק עליו. על הפיטמה, אני נאנחת בשקט. מעיר הערה כלשהי על מידת החום שלי באיזור הארוגני, נותן לי קוביית קרח ללעוס, ומחליט לצנן אותו מעט- מכניס קובית קרח פנימה

משגע אותי, אני כבר מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי נגיעה אחרי נגיעה.

ואז מוריד את החגורה, אני שומעת את זה, קולטת את זה בזוית העין. מתפללת שיבחר להתחיל במשהו קל יותר, לאט לאט- לא את כל הכאב פתאום.

קושר את החגורה מסביב לשדיים שלי, ונותן יחס מיוחד לפיטמה השמאלית.. הנעימות ממשיכה, עד המכה הפתאומית שתופסת אותי לא מוכנה. אני מחניקה צעקה- אני רוצה לשמוע אותך. הוא מכה שוב אני מרשה לצעקה קטנה להשתחרר, הוא לא מפחיד אותי עם המכות האלה. ביקש שאנחש עם מה זה היה- היד שלך? כפכף.  הוא זורק אותו לידי שאראה. אני מחניקה חיוך של סיפוק כשלפתע כאב חד מכה אותי במותן. ואז בירך ובגב התחתון ובמותן השניה ובכל מקום פתאום ואני צועקת ממש, אבל כל עוד הוא לא יתרכז במותן אני אשרוד- הוא מבין את הרתיעה מהמותן ומתקיף אותה, חזק. אני מתחננת שיפסיק, אפילו לא זוכרת אם אמרתי את מילת הביטחון או לא- אבל הוא מבין ומפסיק.

נעלם משדה הראיה, חיית הבית מחליטה שהשערות הפזורות שלי הן צעצוע לא רע, אני אפילו לא מספיקה לקלוט והוא מעיף אותו.ימין או שמאל? שמאל, אני עונה ומרגישה איך ניטחת בי  מכה חזקה בצד ימין. ימין או שמאל? ימין, אני עונה וחושבת שהבנתי את הרעיון, מנסה לאזן את הכאב- מכה חזקה כצפוי בצד שמאל מלווה במכה חזקה עוד יותר בימין. הוא ממשיך בחזקה ואני מרגישה איך כל מכה כזאת מקרבת אותי מצד אחד אל איזו תחושת ריחוף קלה ומצד שני הכאב כבר כל כך חזק. אני צורחת את מילת הביטחון. הוא משחרר אותי לגמרי. לא זה מה שרציתי, רק רציתי שיפסיק להכות באותו מקום.

אבל זו לא אני שמחליטה כך שאני לא יכולה לומר לו את זה. אני נשארת ישובה- אתה כועס? לא, אני לא כועס. הוא מנותק ומנוכר קצת. אוקיי, אני חושבת. הוא כועס. מאוכזב. ואני מתאכזבת מעצמי. לכי תתנקי זורק עלי מגבת ואני מצייתת בשקט. אחרי זה במרפסת אני יושבת עם דפדפת מנסה לתמצת את החוויה לכמה משפטים, שאני אוכל לזכור אותם בבוקר.  הוא נכנס, בדיוק כשאני חושבת על איך איכזבתי אותו. על איך איכזבתי אותי. על כמה שאני רוצה עוד מזה, ועוד אותו. הוא יושב מולי, אני שואלת אם איכזבתי אותו הוא עונה שלא, חשב שאחזיק פחות- שזה לא רע. שאולי היינו צריכים למצוא מילת ביטחון אחרת- וסוחט ממני חיוך.

הערב ממשיך בקווים נעימים של צחקוקים וכיף, אבל הוא רחוק ממני כל הערב. לדקה לא חשבתי אחרת. הולכים לישון, אני מציצה בדלת- שואלת איפה אני ישנה, פה איתי הוא עונה. אני מחניקה חיוך. נכנסת איתו למיטה. מייחלת להרגיש אותו בתוכי, מנסה לשגע אותו.

הוא מבין ששינה מזה לא תצא לו אלא אם אני ארגע- עושה לי ביד, מביא אותי לאורגזמה מעולה. והולכים לישון. למה אתה לא רוצה לשכב איתי? אתה לא נמשך אלי? (שאלות נשיוות קלאסיות לנצח יקבלו תשובות גבריות קלאסיות) אם לא היית נמשך אליך לא היית אצלי במיטה, נכון?

נכון.

ושוב אני נזכרת שיש לי לב. ושוב אני נזכרת איך זה לישון עם גבר במיטה, גם אם הוא לא הגבר שלי.... ואיך הלב שלי נזכר להתעורר רק כשכואב לי נורא?

זה עוד ידרוש בירור על ספת הפסיכולוג פעם....

לקחתי לו עוד צמיד ניטים, את הקודם אימצה אחותי הקטנה (פטישים מתחילים בגיל קטן, לא?), חוצמזה שביני לבין עצמי החלטתי שהרווחתי אותו עם כמות המכות למותן שקיבלתי ממנו. הבוקר הייתי כל כך הרוסה שלא הלכתי לשיעורי הבוקר, אלא לבייבי, לישון מחובקת עם מישהו שאוהב אותי. בייבי מקבלת אותי בחיוך ישן, אני מתה לחבק אותה ונרדמת הרבה לפני.... כל היום הולכת, די לאט. זזה בכיסאות כדי לחלק את הנטל בין כל החבורות האדומות היפות על הישבן והגב.. אני כל כך מרוצה, וכל כך לוהטת עדיין ששוב קשה לי לנשום....