סטודנטית בהפסקה מחפשת...

תנשום עמוק,

אני הולכת לספר לך היום על בחורה.

כן, אחת, מאלו שמחפשות את זה תמיד

הולכת ברחוב ושולחת מבטים מתגרים לכל פינה,

כאילו יש בה משהו שגברים ישתתקו מולו.

שיער קופץ על כתפיים עם כל צעד,

חזה שנע בגלים.

ראית מליון כאלה לפניה ברחוב,

לא סובבת אף פעם מבט,

והיא בשלה, כאילו אצלה זה אחרת.

יש לה חיוך כזה,

אתה מכיר חיוכים,

גדול עם גומות או קטן וחבוי.

תצפור לה, מי היא חושבת שהיא.

תמיד למעלה או למטה,

היא נראית כמו מבחוץ,

בטח אין לה תחומים אפורים.

אני מכירה אותה,

או לפחות אם נודה,

פעם הכרתי.

אל תתפלא, הרבה מכירים-

אם לא אותה אז אחת בדיוק כזאת

יש בה משהו שגורם לך לחבק ולצעוק, תמיד ביחד.

כל החוזק שלה,

תנועות האגן הקצובות

כמעט מדודות

אתה מבין, זה נופל בשניה.

יש בה משהו שגורם לך לרצות להכאיב

היא לא מתנגדת,

אל תחשוב שהיא ילדה טובה

תראה את ההליכה,

מעט מהססת עכשיו, דורשת זירוז

היא אומרת שהכל אצלה מבפנים מדמם.

או משהו דומה

אתה מכיר את הצורך שלה בסטירה וליטוף.

תראה את עצמך עכשיו,

אתה שבור כמעט כמוה

מבט אפל ומתחבא מאחורי קירות שתיקה קטנים

תנשום, אני אומרת,

היא לא תגרום לך לבכות כל כך מהר.

אצלה הכל חבלי לידה,

לבקע חומות

פתיחה של חמש אצבעות לתוך הנשמה הגדומה

היא לא כמוך, הבנת עכשיו.

אין בה ממשיות כמו בגוף שלך,

אצלה הכל ערפל.

טוב תיסע,

נמאס לי ממנה.

הנה, בסוף זה נולד. אחרי כל הכאב הוא נולד

דימוי עצמי רעוע על רגל אחת של כתיבה ורגל שניה של חיפוש

לאהוב את הכתיבה הזאת קצת גדול עלי, אבל בסוף זה התפרץ.

הגיע הזמן.