לוותר-
על הפחד מפני החיים. על העמדת הפנים הפרטית שלי כאילו אני לא שווה כלום. על הבאג בתוכנה.
על הכעס על אמא והכעס על אבא, על החיוך הנבוך על השקר.
על התירוצים וההאשמות, על הבריחה וההתחסדות, על האימה והאיום.
על ההצדקה העצמית והדרישה לתשומת לב דרך דלות נפשית
על החשש והתקווה ואי הידיעה של הדרך הברורה
על הזילזול העצמי והכללי והמחשבות המבהילות
על הזהות הבדויה והמעורפלת שעטיתי עלי בכל יום מחדש
על הדיכאון והאושר שקיימים בפנטזיה שלי
על הפנטזיה עצמה, על סינדרלה ושלגיה ועל הנסיך בכלל
על הכאב והליטוף על התשוקות החזקות ממני
על עצימת העיניים המנטלית והפיזית,
על כל ההצגות והמסיכות כולן ביחד.
ולמצוא-
את החוזק שבי, את החיוך והעוצמה
את המיניות הפתוחה ולא הממוסכת,
את היום יום ולא האירועים הנדירים
את החיים שלי כפי שבחרתי ואבחר ובוחרת
ואותי- על שלל גווני המרהיבים שצפו לי פתאום מתחת לכל ההכחשות.