תכירו את הפחד שלי, קוראים לו עוצמה.
הוא מלווה אותי כבר שנים בדרך כזאת או אחרת ומטפטף לי לאוזן שאני לא ראויה, אתם יודעים- דואג שהראש ישאר באדמה.אני זוכרת כשהייתי בת חמש וכל הילדים שיחקו ב"אני עומדת במעגל" והזמינו אותי למרכז המעגל, הפחד שלי זקף את שתי אזניו הרגישות ושאג- טיפשה! אף אחד לא יכנס למעגל איתך! אני ברחתי לצד לבכות. מאז אנחנו ביחד, הפחד שלי ואני- באש ובמים.
שנים לא ידעתי שיש לו שם, חשבתי שהוא סתם פחד, נו- כמו פחד גבהים ופחד מעכבישים, סתם פחד רגיל.
אז נכון שהוא היה מתעורר רק כשאני הייתי צריכה להיות במרכז, אז מה? אולי יש לי פחד מריכוז? ונכון שהוא היה צועק עלי בעוד שפחדים אחרים פשוט צורחים מאימה, אבל הוא היה פחד. והוא היה הפחד שלי. וככה המשכנו הוא ואני בעולם, אני זוקפת ראש והוא דואג שאשפיל אותו בחזרה.
ואז הגעתי לסדנה, ובסדנה הוא התחבא לו קצת ודאג שאשכח ממנו, מה הרי הוא לא רוצה שיגלו אותו וככה לקום וללכת נכון? אז הוא נתן לי להיות בעוצמה, וגם בחופש- בגבולות שלו. וככה לאט לאט הזדחל בחזרה והתחיל לטפטף משהו אחר- תעזבי את הסדנה, זה סתם שטויות, מה הם יודעים, הם לא מכירים אותך, את לא צריכה אותם.
ופעם אחת כשהייתי בסדנה שמעתי אותו לוחש לי באוזן- טיפשה, אפילו המנחה לא שם עליך. תראי הוא לא נותן לך להשתתף הערב, הוא רואה עליך שאת לא יכולה להתגבר עלי. הוא יודע, את מפחדת ואת חלשה ולא מספיק טובה לכלום- אפילו כאן את תיכשלי. ופתאום תפסתי אותו- הסתכלתי לו טוב טוב בעיניים ושאגתי- תעוף מפה!
הפחד שלי נבהל... מה זאת השאגה הזאת? תמיד הייתי מבקשת בלחש מקסימום מתחננת, אבל שאגה?!
הוא הסתתר בשקט וחיכה לראות מה יקרה, הפחד שלי האזין בסבלנות וכשזיהה שיש מולי אתגר וחשש מכישלון הוא קם והתחיל ללחוש בשקט- את לא מספיק טובה, את טיפשה, כל כך טוב הוא הסתתר שלא גיליתי אותו.
ועכשיו הבנתי, הבנתי מה ניהל אותי היום ומי- זה הפחד שלי, הפחד מלהיות בעוצמה. אז אני כותבת עליו ובשבילו שיראה שגיליתי אותו ושמעכשיו כל פעם שאשמע אותו לוחש אדע שזה הוא ואתעלם.
הכי טוב סיפור ילדים, ככה לא מפחדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
