סוג של נורמליות ומה אז אם יבוא אלי וירצה נשיקה ולא יספק
סוג של שמחה ואיפה אני הולכת לאיבוד או מוצאת את האושר
סוג של סטיה אם יאחוז אותי בשתי ידיים חזקות זה יספיק?
סוג של צחוק עיניים נעצמות לאט לאט ועייפות שכובשת
סוג של בכי אני נכנעת למירוץ המטורף סביב החורף שלי ומגלה גם את הקיץ
סוג של אימה תקראו בלאגן. תקראו בלבול, חוסר ועודף של רגש
סוג של לחץ אני ישנה מעט מאוד לאחרונה, כמעט תמיד מסרבת לקום וקמה
סוג של עניין אור. בוקר זה אור. אור זה חיים, שיגעון. אין שום הגיון כבר.
סוג של בריחה העייפות מכתיבה את הפוסט הזה אתם לא תבינו מילה, ואני?
סוג של מציאה אני מפחדת לראות ולפקוח עיניים לגלות שידעתי תמיד
סוג של העלמות מציאות שלא שונה מדמיון ולא שונה מתרחישי הדממה הגרועים
סוג של חיוך אני מוצאת את הדרך הזאת להעלם לו ולי
סוג של אמת אין לו מושג
סוג של שקר אני צורחת על עצמי מבפנים וחוזרת אליו מתקשרת מתנצלת
סוג של אדם ישנה. כותבת את זה תוך כדי שינה, הכתיבה מקלה על הרגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
