סטודנטית בהפסקה מחפשת...

על כנפי פרפרים עדינות נוסקת למעלה ושותה טל מפרחי חלומות ענקיים ומתוקים.

על כורסא נושנה שמשענותיה נתבלו אני מניחה גוף דואב למנוחת לוחם מיוזעת.

על מקלדת מוכתמת בקפה של ימים קודם מתקתקת באיטיות מרגיזה, אות אחרי אות, רחשי לב שאף פעם לא ידע.

על עיניים דומעות משקפי שמש אטומות לקרינת שמש מחוקה פוצעת ענן ומכה באדמה חשופה וחומה שעשב החורף יבש בה.

על שולחן עץ מבהיק טביעת גוף עירום נוצצת בזיעה ומספיק לראות בזוית העין איך היא מקופלת בפינה.

על שדיים לבנים כף יד גדולה מונחת וסופרת נשימות כבושות, חולפות לאי שם.

על כרית תפוחה ראש כואב ועיניים עצומות ליד אזניים קשובות השמיכה מכסה על הכל.

על פני ים שקט גלים קטנים מזעזעים את השמים וזהב אחרון מלטף את החול וכותב פואטיקה דקה על פני דקות ורגעים אחרונים.

כל הסיפורים שמתחבאים להם מאחורי המשפטים האלה. כל הסיפורים היפים, המלטפים, העצובים, הסוחפים האלה.

אם רק ידעתי לכתוב אותם.