אצלנו בבית כשאך נהגית המילה ההיא עם הכ' בתחילתה שולחות כל יושבותיו ידיהן הענוגות למחלפותיהן,
משל היו הן שמשון הגיבור. מבט דאוג מעיב על עיניים ירוקות בגוונים שונים.
המילה הזאת עם הכ' היא אימת ביתינו, מיגרנו אותה מכאן, אנחנו ממעטות לחשוב עליה פן יבולע לנו, אוספות גבוה את תסרוקותינו ומנסות לשכוח שיש... את המילה ההיא עם הכ' בחוץ.
הבוקר התעוררתי וגיליתי לאימתינו שהיא חזרה. המילה ההיא עם הכ' חזרה... המבט הדואג והחושש התקבע בפניהן היפות של כל יושבות ביתינו. איך זה קרה?
התחלנו לחשב אחורה צעדים, מי היתה היכן ומתי ולמה. מי אשמה, מי לא שמה את ליבה אל המילה ההיא לרגע ואז...הביאה את הצרה.
כן כן, המילה ההיא עם הכ' אצלנו שוב.
כל יושבות הבית היום סירקו את שערן הארוך במסרקים צפופי שיניים ומאיימים, שיער מרובה מרכך ומיובש מחומרים כימיים.
המבט המיואש תפס את מקומו.