יש לי בעיה, אני מכורה.
מכורה לשיטהד, מכורה לדוראק, מכורה לקלפים. אפילו מלחמה אני מוכנה לשחק. כל ערב כשעושים ישיבה, אני מרחפת לגמרי גבוה מקשיבה להכל תוך משחק קלפים כלשהו עם הקורבן התורן. אתמול המצב היה חמור-
רציתי לשחק קלפים עכשיו!!!!!!!! (וכך קרה שהתחלתי תוך כדי ניג'וס לבחור שלי לשחק קלפים לבדי) ולבחור שלי לא ממש התחשק ואז ביקשתי נורא יפה והזכרתי לו שקודם באמצע הסטלה הוא היה מאוד להוט והציע רעיון נפלא לסבך את אחד המשחקים, הצעתי ליישם ונעניתי כך: תעשי את זה בעצמך! נדהמתי מגאוניות ההצעה וביקשתי שיבוא וישב מולי תוך עישון הג'וינט המאסיבי שלו כשאני משחקת קלפים וכך נוכל לדבר ביתר נינוחות תוך מעשה, הוא צחק: את רוצה שאני אשב ואסתכל איך את משחקת עם עצמך? (שאני אעיר על ניסוח גאוני שכזה? הרי לשחק עם עצמי זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת)
אמרתי- אני מודה, זאת בעיה.
עוד דברים? אין הרבה.
היינו חולים (חיידק בטן מגעיל), אני על אנטיביוטיקה ואתמול בערב שברתי את שיא שיאי הסמצים שאני יכולה להכניס לגוף בטווח של עשר דקות:
שני כדורי קל בטן
שני אדוויל
אחד אוגמנטין (אנטיביוטיקה) 875
אחד ג'וינט דחוס היטב
ולא לשכוח מלאן סוכר מהתה.
רק חסר שם קצת האלכוהול (אבל עם מערכת עיכול חולה אולי עדיף שלא לשחק, לא? 
).
מחר דרמסלה, סוף סוף כולם בריאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
