אני קשורה לגמרי. ידיים קשורות לרגליים, קרסוליים קשורות זו לזו, גאג.
חושך מוחלט ואני קשורה, כבר הרבה זמן אני שוכבת על הצד, עור ברווז ורועדת.
הדמעות חדלו כבר מזמן ואני נרדמת ומתעוררת לפרקי זמן משתנים, הגב כואב והגפיים נרדמו כבר מזמן.
חריץ אור רחוק לצד המיטה מבשר שהדלת נפתחה ומישהו עומד להיכנס. אני כבר חושבת על מה אני אומר לו כשיוריד את הגאג, על הצעקות שישמע ממני, על הטפות המוסר.
הדלת נסגרת ואני שומעת תזוזת צעדים יחפים, מנורה קטנה וחלשה נדלקת מאחורי, אני רואה את הצל שאני מטילה על הקיר, צל עקום ומוזר. ובהפתעה מוחלטת את השוט המורם, עוד לפני שקלטתי את הצללית שלו צרבה המכה את העור.
אני מנסה לזוז ויד בוטחת מלטפת את פני ומרגיעה. אני מביטה בפנים שבהן היא מסתיימת, חיוך קל. אני מפצירה במבט, מתחננת. לא לגמרי בטוחה אם אני רוצה להמשיך, רוצה הפסקה, רוצה ללכת, רוצה להיקבר איפה שהוא. רוצה ללכת. סטירה חזקה מצמידה את הפנים למיטה כתשובה לתחנונים.
אני מתנשמת בכבדות, השוט חוזר לעבודה, בקצב איטי ומכות חזקות. אני מרגישה את הצריבה ולא מסוגלת לצרוח אותה החוצה, אפילו את הצווחות שיכולות לחדור את הגאג אני שותקת. דמעות מלטפות את הלחי, והשוט מגביר את הקצב.
אני רועדת, כל הגוף רועד עכשיו, הנשימות קצרות ושטוחות ואני מכריחה את עצמי להתרכז בכאב. מכריחה את עצמי לנשום דרכו, אין לי כבר שום דבר אחר לעשות.
לפתע מושטות ידיי האיש העומד מאחורי ומחברות מצבטים לפטמות. אני עוצמת עיניים ובוכה. עזוב אותי. לך מכאן. הוא ממשיך להצליף, נר קטן מודלק ומדי פעם מטופטף על השדיים. ההצלפות ממשיכות, אני נושמת אותן.
אני רוצה לומר לו שיפסיק. ואז הוא חדל. אני רואה בצללית שנשוט לא מונף למכה.
ריקנות שמחלחלת לתוכי, אני מייחלת למכה הבאה. יד חזקה מכה בי, והשוט מכה בירכיי מאחור, אני נושמת את הכאב לתוכי, מתמכרת אליו. הוא מתיר את קשר הידיים לרגליים ואת הידיים עצמן, מסיר במשיכה חדה את המצבטים. אני צורחת גם דרך הגאג.
סטירה נוספת, מילה לא נאמרת. משכיב אותי על הבטן אני מרגישה את הכאב בפטמות הולם בי, המגע של הסדין כואב בהן, שורט אותן. ההצלפות שוב מתחזקות, אני מתמסרת אליהן, אל היד המכה.
מרחפת מהן ורחוק, אדישה, עמומה לכאב. הוא מלטף. מתיר את הקשר ברגליים. מרים את האגן לכריעה על ארבע. אני מודעת, להכל. לא מסוגלת להתנגד לכלום ולא רוצה גם. שתי אצבעות חודרות, התנשפות שקטה, ואני בכלל רציתי כאב. הוא מוציא את שתי האצבעות ומכה בי באותה יד. "זונה, אני לא זוכר שהרשיתי לך להיות רטובה." אני מתנשמת בשקט לתוך הסדין, הוא מרים את השיער, הרוק מטפטף מהגאג למיטה. "כלבה" הוא יורק על הפנים שלי. אני מרגישה את הרוק נוזל ממתחת לעין על הלחי כולה, משכיב אותי על הגב ומכניס לתוכי ויברטור, מניע אותו. אני רועדת. "את לא יכולה לגמור". אני מנסה להתחנן באנקות עמומות הוא מביט בי ומושך בכתפיו, אני יודעת שאין טעם להתחנן עוד. האורגזמה הולכת ונבנית בתוכי, ואני קרובה לפיצוץ, הוא דוחק את המכשיר לתוכי חזק יותר ויותר. מהר יותר, אני מתחילה שוב לבכות. הוא מחבר חזרה את המצבטים "שיהיה לך משהו אחר לחשוב עליו" והגירוי בתוכי רק גדל, אני לא מסוגלת להחזיק יותר, הוא תוקע את הויברטור חזק כל כך שאני מרגישה שהוא קורע אותי, "אני סופר עד חמש, בחמש תגמרי, ואל תפסיקי לגמור עד שאומר לך" אני מהנהנת במהירות, הוא סופר לאט, מאריך, מלהיט ומגיע לחמש. האורגזמה מפרקת אותי אני צורחת והיא שוטפת אותי מבפנים. מעגלים של אנרגיה מתפוצצים ברחם שלי אל הבטן, הידיים והראש, אני מאבדת הכל. הגב מתקמר מעלה, הראש מוטל אחורה, צורחת בבכי היסטרי.
ואחרי הכל אני רפויה על המיטה, מלוטפת ומנושקת לאט, בעדינות, מכוסה בשמיכה והוא משקה אותי לאט לאט מים קרים ומחזיק לי סיגריה. אני מפורקת, הוא לוחש אהבה.
מתגרה, קצת טיזינג לעצמי, ואני רטובה לגמרי,
כי נוצר הרושם אצל מישהו מסוים שאני כבר לא כך כך בעניין (איך?)
נ.ב
הוא עשה את זה שוב....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
