אז החלטתי לחזור ולכתוב. בעיקר כי אני צריכה. בעיקר כי הנפש שלי צועקת, ואני צורחת על אחרים. בעיקר כי אני רוצה להתפוצץ, כי אני עומדת להתפוצץ כמו הר געש. כמו בחורה שלא רגועה וששום דבר לא מצליח לחדור דרך קליפה עבה מידי של עור שעוטפת אותה ולשמח אותה באמת, מבפנים. לגרום לה להיות מאושרת ולהבין מה זה לעזאזל היקום המזדיין הזה.....

אני כותבת כי אני כבר עייפה מלדבר, ויותר פשוט לירות מילים על מקלדת ושאתם תקראו אותן. כי כרגע יש לך את האפשרות להסתכל על הדברים בעיניים שלך ולבקר אותי או לעודד אותי או לתמוך או סתם לחשוב שאני כזאת או אחרת. אבל זה שלי, אולי הדבר היחידי ששלי כרגע, אני בוחרת מה לכתוב ובאיזו שפה, וכמה אני רוצה לחשוף.

אני רוצה את האדם הזה שיוכל להכיל וירצה להכיל את כל המחשבות שרצות לי בראש, את זה שהמחשבות לא נותנות לי מנוחה לרגע, למרות שאני אימפולסיבית, לחוצה, היסטרית וחרדתית אבל גם מצחיקה מאוד וחברה טובה ויודעת להקשיב ובעיקר לייעץ. ואש במיטה. אני רוצה להיות מסוגלת להתאפק, להמתין פעם אחת שהגבר יהיה עד כדי כך מהופנט, ממש בעניין והוא יחזר אחריי. שאפסיק להרוס לעצמי התחלות של קשרים במו ידיי, זו נטו אני ואני מרגישה כשלון כל פעם כשזה קורה. במיוחד כשזה קורה עם בחור שמוצא חן בעיניי במיוחד, כמו האחרון, ליאור. 

יכולת להשאר אתה יודע......