היאוש ... אוי היאוש..... אחרי לבטים של גיל 30,(אוקיי.. 31 למה להיות קטנוניים?) עשיתי משהו למען עצמי,החלטתי שאני יעשה את מה שאני אוהבת  והשקעתי בקורס רדיו מגניב ..שהייתי בטוחה שיפתח דלתות(אוי... התמימות ) עברו כמה חודשים מאז סיימתי את הקורס ,וחשבתי שעד עכשיו אני כבר יצליח להשתלב לפחות באיזה תפקיד זוטר באחת מהתחנות רדיו .רק שאף אחד ושום דבר לא הכין לאטימות לאדישות וליחס המחפיר שקיבלתי מתחנות רדיו אליהם פניתי ,אף אחד לא מוכן אפילו להיפגש איתי ,ובאחת התחנות צחקו לי בפרצוף כששאלתי אם יוכלו לעזור לי להשתלב בתחנת רדיו אפילו בתפקיד הכי זוטר,כדי לצבור ניסיון. וזה כל כך מתסכל כי אני כל כך מלאה ברעיונות ויש לי כל כך הרבה מה להציע ,אבל אף אחד לא מוכן להקשיב . אני לא רוצה להשמע ממורמרת או מתנשאת אבל אני שומעת הרבה שדרנים שהם הרבה פחות מוכשרים ממני אבל משום מה שפר מזלם והם מאחורי המקרופון בזמן שאני אפילו לא קרובה לזה ... בינתיים עשיתי טיול ארוך במיאמי כדי להירגע,היה ממש לבאס לחזור לארץ אחרי חודש של שהייה במקום חלומי כל כך , בעיקר כי כשחזרתי הבנתי כמה הכל כאן קשה,והעם שלנו הוא עם שלא מפרגן ,אין פה שום הזדמנות לאדם להתפתח ,להתקדם ולגדול ,המהגרים הישראליים שפגשתי במיאמי סיפרו לי שזאת הסיבה לכך שירדו מהארץ,כי אין פירגון ,ולטענתם,העתיד שהיה יכול להיות להם כאן לא מתקרב להצלחה שיש להם בהווה ,שם ,מעבר לים .

אז מה עושים ? למה הכל כאן כל כך קשה ומקשה?

לי אין תשובה , ולכם?