פילוסופיות חופרות שלי על החיים

הוא רץ 

הכי מהר שאפשר 

כל כך מהר שהוא לא שומע את צעדיו שלו 

הוא רץ וחולף על פני כולם 

אף אחד לא מבחין בו 

רק הריח שלו שמזיז לי את הראש 

גורם להיזכר בלילות איתו 

חיפשתי אותו שם 

ולא מצאתי 

האדום בעיניים מסתיר לי אותו 

הוא נשאר במקום אחר 

הטראומתי והכואב 

שלא מניח לו לשבת 

לא מניח לו להיות הוא עצמו בלי איזה משהו שירחיק את הראש שלו ממחשבות מיותרות

מחשבות שמזכירות

ואולי גם אותי

ואולי גם אותה

ואולי את הרגע שבו היה צריך להתחיל לרוץ

וידע שאין עצור לעולם.