18+
התחלתי לגשש אחר ממתק מזדמן בעולם הוירטואלי שהכרתי טוב כל כך. זה היה בימים האלו שהעדפתי אותם מכוערים ואומנותיים, רצוי עם כישרון גדול לנגינה על גיטרה או גיטרת בס. אהבתי אותם פורטים כך, בעודי מדמיינת אותם פורטים על שרירי הבטן שלי, מנגנים על התשוקות הקטנות שלי, מלחינים לי מילים אל תוך האוזן בנשיפות רכות כשאני גונחת אל שלהם.
אהבתי אותם מתבודדים ואבודים, דיכאוניים וכאוטים, כאלו שיפרקו את כל שעל ליבם בפני ואז יפרקו אותי על המיטה.
אז התקשקשתי לי עם מספר גברים אלמוניים, מנסה לתור את האחד שיספק את הסחורה, בזמן שהעברתי את הזמן בשיחה חסרת תוכן עם מנואל. מנואל היה, במשך חודשים רבים מספור, הבחור הראשון ברשימת האנשים נטולי הסקס-אפיל שהכרתי בחיים שלי. השיחות שלו נסובו תמיד סביב האהבה הגדולה שלו שזרקה אותו לכלבים, סביב מוזיקה אפילה ונואשת וכמה שדיכאון זה דבר נפלא שמפתח את היצירתיות.
בעודי בוחנת את האופציות ומבינה כי לא אזכה היום לטעום אף אחד הכרזתי ברוב קולות כי אני פורשת לשינת ישרים, וסיימתי את כל השיחות המשמימות. שלחתי הודעת לילה טוב מתוקה לבחור איתו הייתי במנערכת יחסים מדומה, וכמובן שתשובה איחרה לבוא, ככל הנראה כי הוא בא בתוך בחורה מזדמנת. קרסתי אל המיטה בעוד החרמנות מתפוצצתי בתוכי ללא מרפא, וחלמתי על בחורים נטולי פנים שדוהרים מעלי עם כלים עצומים משתרבבים ממכנסיהם.
כשהתעוררתי בצהריים למחרת התסכול אף גדל ואם היו לי ביצים הן היו מתפוצצות מזמן.
ניקיתי, סידרתי ועמלתי במשך כל היום כדי לנסות לפרוק את החרמנות הזו בצורה כלשהי, שלא עבדה במיוחד. בערב מנואל ביקש את הטלפון שלי אחרי עוד שיחה נטולת מין בעליל, תארתי לעצמי שהוא מתכנן להעביר את השיחה הזו, שיחה לחלוטין ברומו של עולם, לשיחת טלפון, והשיעמום גבר עלי אז הסכמתי. הוא התקשר שניות בודדות אחרי ששלחתי את המספר והקול שלו העביר בי צמרמורת לא ברורה. הקול היה נמוך וחם, והרבה פחות משעמם מאשר ההודעות המונוטוניות שלו. דיברנו קצת על ההפתעה בגילוי הקולות אחד של השניה, ומסתבר שגם אני הפתעתי. סיכמנו שאנחנו מוכרחים להיפגש פעם אחת לפחות, כי לקבל את התמונה המלאה אחד על השניה.
הערב לא איחר לבוא וגיליתי שמנואל מעניין בהרבה בטלפון מאשר בעולם הוירטואלי. המשכנו לדבר על הא ועל דא במשך השעות שחלפו והכרתי אדם נחמד בהרבה מאשר הדמות שניסה להציג לי.
לקראת הלילה, מנואל הציע לבוא אלי, לשבת ולדבר, וכמובן שאחרי הבהרה כי מעבר לכך לא יקרה, הסכמתי בשמחה, בתקווה שלפחות לכמה שעות אשכח מהחרמנות שמציפה אותי בעזרת שיחה טובה אל תוך הלילה.
מנואל הגיע לאחר כמה שעות (של נסיעה) והפתיע לטובה כאדם הכי פחות פוטוגני ביקום כולו. בכל התמונות שראיתי הבחור היה מכוער לכדי זעזוע, בעל תווי פנים לא ברורים וצבע עור חולני. להפתעתי גיליתי בחור חביב, בעל עור בצבע ברונזה משגע, עיניים בצבע דבש עם נגיעות ירקרקות וחיוך כובש. היה נחמד להסתכל עליו ולא התחרטתי שהסכמתי שיבוא.
השעות חלפו להן במהרה והבחור הדיכאוני הפך הרבה פחות מדכא מאיך שהצטייר. היה נחמד לדבר איתו ולשמוע את דעתו בנושאים שליוו אותי ביומיום, והוא אף עודד ותמך כחבר טוב. ככל שעבר הזמן החשק שלי חזר והתגבר אפילו יותר משהיה, ומנואל, שוודאי ראה בי כידידה בלבד, לא עשה צעד לכיוון ולא עשה רושם שמתכוון לעשות.
ישבנו על ספסל צר בצורת חי"ת. הרגליים שלי נרדמו ככל שהלילה העמיק, ומנואל איש הצבא החזק אפילו לא שם לב, אז ביקשתי את סליחתו קודם ולאחר מכן יישרתי את רגליי והנחתי אותן על הצלע הצמודה אלינו של הספסל, כך שיצא כי מנואל "כלוא" ביני ובין חומת העץ שעטפה אותנו. חששתי כי הוא מרגיש שלא בנוח, לכן הורדתי את רגלי במהירות ובמבוכה והתנצלתי בשנית. מנואל לא איחר להגיב, הרים בזריזות וביעילות את שתי רגלי חזרה אל הספסל, ואף הניח יד חובקת על כתפי כדי שאוכל להניח עליה את הראש והוא יוכל לחמם אותי מעט עקב בלילה שהצטנן. הצעד הפתיע אותי מאד, אך הרגשתי בנוח איתו, לכן הנחתי את ראשי על כתפו וספגתי מהחום שהוא הקרין.
השעות המשיכו לנזול לנו מבין האצבעות, ואחרי שיחות מרובות על מערכות יחסים למיניהן ובני זוג, החלטתי לשים קץ למערכת היחסים הפיקטיבית עם האדון המזיין ללא סוף כביכול ללא ידיעתי, והצהרתי בקול כי "זה הסוף לשטוית!". שלחתי לו הודעה נחמדה ולא מזלזלת שמסבירה בעדינות שככל הנראה הדבר הזה לא נועד להחזיק, וזה הסוף. הנחתי חזרה את ראשי על כתפו של מנואל מאושרת מאד מהצעד שעשיתי והוא חיבק וחיזק אותי, אמר שזו נשמעת כמו ההחלטה הנבונה ביותר עבורי ונשק לקודקוד ראשי. היה לי ברור שמצאתי חבר טוב ותו לא, אך שמחתי על הכתף החמה והמילים המנחמות וזה הספיק לי. לאחר כשעה וחצי הבחור הנשכח החזיר הודעה בה הוא הסכים איתי ואיחל לנו הצלחה בהמשך דרכנו הנפרדות. נאנחתי אנחת הקלה קולנית ביותר, חייכתי חיוך ענק והחזרתי את הראש אל הכתף החמה, כשהרגשתי יד חמימה ובטוחה אוחזת בלחי שלי, ומפנה את ראשי להסתכל אל פניו של מנואל. הופתעתי מאד מהצעד, ולא היה לי ברור לאן נושבות הרוחות. בעודי בוהה בעיניו המהפנטות, איך לא שמתי לב אליהן עד הרגע?
מנואל חייך חיוך קטן והתקרב קצת, בוחן את מבטי לקבל אישור, ואני מרוב ההלם לא מביעה כלום פרט לתדהמה.
"עכשיו כשסיימת עם האידיוט הזה..." הוא אומר בקול בטוח, ובזויות פי מסתתר לו חיוך בהתהוות, "מה איתו?" אני עונה בשקט. "מותר לי לעשות את זה" הוא לוחש ומצמצם את המילימטרים הבודדים שנותרו בין השפתיים שלנו. הוא מנשק אותי לאט, השפתיים שלו חמות ומעבירות בי צמרמורות של חום בעוד ידו עדיין אוחזת בפני. הלשון שלו עבה וחודרת, מחפשת את שלי ומושכת אותה אליו כדי לנגוס בה בעדינות. הוא מנשק בחום ובעוצמה, נושך ומוצץ את השפה התחתונה שלי, מחזיק אותי קרוב שלא אתרחק.
אחרי דקות ארוכות אנחנו עוצרים. הוא קם ומקים אותי איתו מהספסל בלי מילים, ולוקח את ידי בעודו מוביל אותנו חזרה לכיוון הבית. כשאנחנו מתקרבים אני שואלת איך הוא זוכר את הדרך, אחרי שהלך בה פעם אחת לפני לא מעט שעות, והוא מגחך ואומר שאלו יכולות של נווט, ועוצר לחבק אותי ולנשיקה חטופה. כשאנחנו כמעט ומגיעים הוא מושך אותי לפניה לא נכונה, ואני צוחקת על כך שהתבלבל. הוא מתקן אותי ואומר שאנחנו הולכים אל המקום בו החנה את רכבו, ואני תוהה בתוכי אם כל החרמנות הזו סוף כל סוף תיפתר.
אנחנו מגיעים אל הרכב המשפחתי החמוד של מנואל, הוא פותח את הדלת ונכנס ראשון אל המושב האחורי, ומושך אותי אחריו.
הוא מנשק אותי בעודו מפשיט ממני את החולצה ואיתה החזיה, נושק לפטמה אחת ופותח את כפתורי המכנסיים שלי במקביל. אני מושיטה יד לפתוח את מכנסיו והוא עוצר אותי, מושיב אותי עליו ואוחז בשתי ידי ביד אחת מאחורי גבי, כששדי מזדקרים מולו בגאון. הוא ממשיךל לנשק את פטמותי ולמחוץ את הציצים ביד החופשיה שלו, ולאחר מכן יורד אל עבר הכוס שלי שעדיין מכוסה בתחתונים. הוא מחליק יד מיומנת אל הדגדגן שלי וצובט אותו בעדינות, ואני נרטבת בשניה. הוא מרגיש את החום שנוזל ממני וביד זריזה מחליק אצבע אחת שגורמת לי לקפוץ ולהתקל בגג הרכב בעודי צווחת ומצחקקת מהמכה. הוא משחרר את ידיי, לופט את גבי אליו ומכוון את ראשי אל כתפו האהובה והמוכרת, מחזיק בצווארי ביד אחת ובשנייה מעסה את הדגדגן ומידי פעם דוחף אצבע או שתיים אל תוכי. בכל פעם שהוא עושה זאת היד שמחזיקה בצווארי מתהדקת ומוודאת שלא אתקל בדבר. אני גונחת בשקט וגומרת כשאני מעליו, נושכת את כתפו המוצקה, והוא אוחז בשערי ומכוון את פני אל שלו לנשיקה ארוכה וחמה שמרטיבה אותי אפילו יותר. הוא מוציא את ידיו מתחתוני ועוזר לי לפרום את כפתורי הג'ינס שלו, מקלף ממני את התחתונים ומיד מחזיר זוג אצבעות אל תוכי. אני נאנקת אל תוך שפתיו ואוחז בזין עבה ובוער ביד אחת, כשהשניה עוטפת אותו ומחזיקה כדי שלא ליפול. הוא מפמפם באצבעותיו במהירות בתוכי ואני קרובה לגמור כשהוא מוציא אותן בבת אחת והזין שלו מחליף אותן עמוק בתוכי. אני גומרת בשניה שהוא נכנס בהתכווצויות איימתניות על הזין שלו והוא לוחש אל תוך אוזני "הו כן בייבי שלי..." הקול העמוק שלו מטריף אותי ואני דוהרת מעליו במהירות כשהוא מצמיד את ראשי לכתפו בכוח. אני גומרת שוב והוא גונח בקול כשהוא מתקרב לגמור. השרירים שלי כואבים מהאורגזמות המטורפות ואני מחזיקה בכתפיו ומקשתת את גבי לאחור, נחה על ברכיו. הוא מוציא ממני את הזין שלו ודוחף שלוש אצבעות שממלאות אותי ומזיין אותי איתן בכוח ובמהירות כשאני גומרת שוב. הוא מרים אותי חזרה אל הזין הזקור והפועם שלו, ומחזיק את ישבני באוויר מעליו, כשהוא מזיין אותי מלמטה מבלי שאני אזוז. הוא מנשק אותי בכוח כשהוא מחזיק חזק בישבני, מעטר אותו בסימני כפות ידיו ועוזב אותו, משפד אותי על הזין שלו ואני זועקת מהנאה, עולה ויורדת עליו עוד פעמיים כשהוא מצמיד אותי אליו וגונח אל תוך השיער שלי, ושנינו גומרים בצעקה ומתרסקים אחד על השניה.
אני יוצאת מהרכב לעשן סיגריה וברכיי רועדות. מנואל יוצא אחרי, מחבק אותי בחוזקה לפני שאני מדליקה את סיגריה ומדביק לי נשיקה מתוקה על השפתיים.
אני מעשנת בזריזות והעייפות מערפלת את מוחי, הוא אוחז בידי ללוות אותי אל הדלת ושואל אם יש מקום בשבילו במיטה שלי. אני צוחקת ואומרת שאני לא מסוגלת לגמור יותר, והוא מנשק אותי ומצמיד אותי אליו, אומר שהוא רק רוצה לישון לידי הלילה, ואולי גם בלילה שאחריו.
היו לי הרבה הפתעות בעולם הבלוגספירה,
מנואל היה המתוקה שמביניהן.
לילה תשוקתי ומספק
בתיאבון,
אחת שהייתה.
כינוי:
אחת שהייתה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
