הבעיה עם בעיות פסיכולוגיות זה שהן לא באמת עוברות אף פעם,
לפעמים הן יושבות קצת על הגדר ונותנות לך להעמיד פנים שהן לא שם,
לפעמים הן מאשרות לך שסגרת את הדלת,
ושאמרת תודה 3 פעמים,
ושאולי היום העולם הוא קצת פחות עגמומי ממה שאתה נוטה לחשוב
ולפעמים הן אפילו מותירות לך מקום לחשוב על איזה תוכנית עתידית
שלא כוללת אותך תלוי על חבל,
או באמבטיה,
או כדורים...
אבל אז שהן רואות שבאמת השקעת בזה מחשבה,
כמו ההריון של השכונה הן קופצות מהגדר לחולל מהומה
ואתה בטוח שלא נעלת את הדלת,
30 פעמים לפחות,
אתה בטוח שלא אמרת תודה,
ואין עתיד יותר כי הרי מה הטעם,
התוכנית העתידית היחידה היא מנת יתר,
או חבל,
הדבר היחיד שאתה יכול לחשוב עליו זה...
אז אתה מנסה לרוקן את המחשבות שלך,
כי בסה''כ אתה באמת משתדל לדחוף אותן לגדר,
אתה באמת מנסה בכל הכוחות הנפשיים שנשארו להגיד להתראות לכל הקולות האלה שרודפים אותך
כי בסך הכל אתה רוצה רק קצת שקט...
מעניין מה הטריגר שלי.