Souvlaki Space Station

עדיין זוכרת את טעם שפתיך הבשרניות, מפושקות על ידי שפתיי, מחליקות תחת שיניי. זוכרת אותך נאנק, את קצוות שיערי נופלות על פניך המלאכיות, כרגלי העכבישה הסוגרות על טרפה. עיניך נעצמו בהתמסרות, עת שריתקתי את זרועותיך למיטה, רוכנת מעליך בכסות חשכת החדר, מוצצת את צווארך ומתחככת באיברך הזקור מבעד לג'ינס... משתעשעת בייסוריך.

כל הפעמים בהן הפשלתי את תחתוניך והתנועעתי על גופך כאחוזת דיבוק, מהופנטת מהתשוקה ומחוסר האונים שהשתקפו מאישוניך הפעורים, נראות כעת כמו הבזקי-אור עמומים מתוך חיים אחרים; חיים שמעולם לא התרחשו. הסתכלת עליי כעל טורפת תאוות הכנעה, השתוקקת אליי, משתנק באומללות ובנזקקות אין קץ בכל פעם שמגענו ניתק. כל כך רצית להיות נאהב, שסבלת בכל פעם שהתרחקנו - ואהבתי אותך, גם כשישבת שיכור על הרצפה בסלון בית הוריי, חיבקת את ברכיך וייבבת שאתה שנוא בידי כל; אהבתי גם כשבעטת בכלי החרסינה שהבאתי, כשצעקותיך הדהדו בחלל הדירה, ואתה כרעת על ברכיך עם הסכין ביד והפנית את זעקתך אל עבר נקודה לא ברורה בחלל, כמבכה את מה שנבצר ממך להיות. אהבתי אותך, עד לרמה בה נפשותינו הארורות כמעט ונטמעו זו בזו, והרעל שזרם בורידיך פעפע לתוכי ושיתק את עצביי.

וזה טיפשי ודפוק כל-כך.

אני לא יכולה לאהוב אותך יותר.