אז ישבתי לי מול המחשב הנייד החדש, בוהה במסך בלי מעש.
הלב שלי , סוער כמו סופת טורנדו חסרת מעצורים .
הראש שלי, מופרח כלכך עד דמיון .
הידיים שלי, עושות דברים בניגוד לרצוני .
ואני ? מחכה לטוב שיגיע ויחזיר אותי למקומי ...
אני רוצה לקום , אני רוצה לקום וללכת , אני רוצה ללכת ואפילו לרוץ , אני רוצה לרוץ ואם אפשר גם לעוף , לעוף רחוק למקום שקט יותר , למקום שמלא בטוב אם לא יותר .
יום אחד אקום ואלך ואפילו ארוץ .. עד אז אשב לי ואכתוב .
לפעמים אני תוהה למה החיים הם כמו חידה , למה לא הכל פשוט כמו שרוצים .. כי לפעמיים נהרס ואתם יודעים ש.. רגשות נשברים .
בא לי לתפס על הבניין הכי גבוה בתצפית על נוף שקט ורגוע או אפילו ללכת לים ושם אשב שעות או בקיצור אשהה לי סתם .
אני רק רוצה לקום , לקום וללכת ..
"הכל עניין של זמן , עד שהברך תעבור": הרופא אמר,
אוכל לחזור לקום ולגלות שהיום הזה יהיה טוב יותר ובתכלס כלום לא חסר :)
בטוח שזה דיכאון סתמי אחרת מה אני חושבת לעצמי ?
אבל תאמינו לי אם לא הוא אז מי ?
מי יגרום לי את האושר שהוא גרם ..
אולי זה סתם? (אולי לא).
בנתיים אני כאן , אם במפה אז אולי בקטן . 
"והיא אומרת שהכל טוב ,
היא עצובה אצלי הכל טוב
והיא בוכה אבל הכל טוב ,
סוף טוב הכל טוב.
והיא אומרת שהכל טוב,
היא עצובה אצלי הכל טוב,
הוא יחזור אומרת.. אין סוף לאהבה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
