אמרתי לה .. "אני כותבת בלוג , אני עסוקה ! אין לי מצב רוח. תעזבי אותי" , כתבתי לה וסגרתי את הטלפון.
אמרתי לה .. "אני אוהבת אותך כלכך בובי , אני תמיד פה בשבילך , סליחה", כתבתי לה והגוף סער ברגשות.
אמרתי לה .. "אני מרגישה שעובר עלייך משהו , דברי אלי ! אני כאן .." , כתבתי לה מלאה בשגעון.
אמרתי לה .. "את חרא חברה , אני רוצה יחס , תשומת לב , קשה לי .." , כתבתי לה כשלא ידעתי את החדשות.
היא ישבה ליידי החזקנו ידיים.. והיא פשוט פרצה בבכי ואני אחריה , ובפי "אל תבכי מאמי אני כאן בשבילך! מה יש ?" ולדבריה:"עזבי, לא בגללך"
קמה והלכה , הלכה ? רצה . הרגישה לא טוב בנוחכותי כאן איתה , לא בוטחת בי מספיק .
קמה ושבה , שבה ? רצה .. לכאן . היה טוב , או שלא ? הרגשתי שהיא דוחה אותי , בוחנת אותי , מביטה בי מוזר .
"מה קרה???" שאלתי בשנית , העיפה את ידיי שנגעו בפנייה ואמרה "מה את כותבת בבלוג שלך , קדימה תראי לי מה את מסתירה ממני!" עמדה כעוסה ושנאה בפניה , באותו הרגע דחפה אותי לקדם קשר עם ידיד .. כמעט חבר .. פחות או יותר .
"עזבי אותי אל תגעי בי, בשביל מה כל המגע הזה, מה את רוצה ממני?" אמרתי לי בלב .. "אותך .. " מיד עניתי :" אני? כלום. מה יש לך ומה את רוצה לראות אני לא מסתירה ממך כלום" . השיבה "השארתי אותך לבד 4 ימים ותראי מה נהיה ממך , תתעוררי על עצמך! עכשיו כשאחזור הביתה אראה מיליוני הודעות כעוסות ? " . הבנתי , הבנתי שאני לא אמורה להיות בחייה , שעשיתי טעות בקשר אליה , לתת את כל כולי בשבילה , להתחבר לבנאדם שחשבתי שאבטח בו ואהיה איתו קשר של עשרות שנים .. הבנתי שלא . אנשים טועים .. ולפעמיים אפילו אוהבים יותר משצריך. השבתי לדבריה:"לא תקבלי אפילו הודעה אחת" . לקחה את תוויה והלכה לה לדרכה , ואני אוכלת תסכולים . היום התעוררתי על החיים שלי , עשיתי סוף סוף 1+1 .. גיליתי כל כך הרבה דברים , קורה כשאתם עומדים בדילמה של 'האם להיות שם בשבילו או לסגת אחורה' מסתבר שהיא עברה קצת יותר ממה שחשבתי , צלקות מגעילות ודוחות מקרים שלא חשבתי שאעבור בחיים , ואל תשאלו איך גיליתי את זה , אני והמוח המפותח שלי, הבנתי שהיא חכמה, כן! היא חכמה .. מאוד אפילו אבל אני קצת יותר .. הדילמה של כולם . אהבהVSאגו . מה אני אמורה לעשות ? לא יודעת . אבל אני בת זונה שאני יודעת את כל זה והאגו המנופח שלי מונע ממני דברים .. פאקינג הבסט שלי . מכירים ? BEST FRIENDS FOREVER .. לקחתי את זה קצת יותר רחוק. אהבתי ללא גבולות . הייתי לצידה תמיד . כשהיא נפלה דאגתי שלא תיפול שוב . שמרתי עליה יותר מידיי . אהבתי אותה יותר מידיי . רציתי בחברתה יותר מידיי . נפגעתי יותר מידיי . בכיתי יותר מידיי .
ועכשיו? אני מחייכת , סוף סוף יצאתי ונפגשתי עם חברות והבנתי שיש מעבר אליה , אם כמה שהיא הנאמבר 1 .. אהבה מתגברת על הכל ?
אפילו אם זה אהבה של חברים טובים , אבל ... אני מבולבלת . אני עסוקה באנשים אחרים במקומי. מה שכן , אני מקווה שהיא תשמור על עצמה .
היא חשובה לי כל כך .
"אובססיבית" היא אמרה , אני חושת שזה "אוהבת אותך רצח רצחים"(?)
בני אדם לא רגילים לאהדה ואכפתיות
במיוחד היא , כמה שפגעו בה , פתחו לה קבוצות שנאה , לעגו צחקו ולכלכו , ואני? הגנתי . עמדתי על שלי .. עד שהבנתי שאין טעם כבר ..
"היא לא שווה את זה , תשחררי" האחרת אמרה ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
