MyDiary

מתסתכלת על עצמי במראה ומחייכת , מחייכת ? למי בדיוק . מחייכת לי , לעצמי .. מחייכת כי טוב לי ולא חסר לי כלום , מחייכת כי אני מוצפת ברגשות טובים שלא מופנים לאף אחד במכוון , מחייכת כי אני אוהבת אותי , את מי שאני , את הגוף שלי.. שהגוף שלי כולל גם את המשקל שנמצא במצב של OVER אבל אני אוהבת את הגוף שלי , השיער שלי .. תלתלים שחורים אולי חומים נופלים על הגב מסודרים כאילו כיוונו אותם לכך , החיוך שלי שמפזר אהבה ללא הרף ואולי גם העניים שתמיד מפנות את המבט הנועז והסוער בכל עבר . 

בזמן האחרון התחלתי לקרוא ספרים , הספרים בעצם לימדו אותי דברים . 

על אהבה , על אושר ועושר , על הרצון של לקום וללכת גם אם הבריאות לא מאפשרת. 

אהבה - אוי , כמה שצריך להעריך את המילה הזו , אין לכם מושג כמה . בלי אהבה ? מה אנחנו בעצם . אנחנו צריכים לאהוב ללא גבולות כי הרי מה ישאר בסוף ? תמונות לייקים ותגובות ימחקו ולא ישאירו זכר , הגוף שלנו יזדקן משנה לשנה .. וכך גם מיום ליום בסופו של דבר.. ומה שישאר זה רק זכרונות מרגעים יפים וגם פחות (?). 

תרצו לאהוב , תחפשו את זה בקרב אחרים , ותפזרו אהבה ללא הרף , כי בסופו של דבר הזמן עובר , תשיגו את מה שבאמת עושה לכם טוב . 

אושר - איזו מילה קשה להגשמה הא ? אושר . מה זה בכלל ? הרצון להיות מאושר . כשאתה בעצם נקלע לסיטואציה מתוסבכת ואתה בקרשים , אתה מאבד את הערך של האושר , זאת לא אופציה בשבילך נכון ? חשבתם פעם על לקחת את ההווה שלכם למקום טוב יותר ? אמנם ככה עכשיו אבל גם עכשיו יש יתרונות ובעתיד זה יפעם ויגדל . הכל בראש , תחשבו טוב יהיה טוב 

עושר - מה הזכרתי שם למעלה ? ***הכל בראש*** כן אז , הכל בראש . קיימים שלל הוכחות שכאשר אתה חושב על אובדן הרכוש והכסף , זאת התוצאה שתיווצר , וכך גם ההפך . אין לכם מושג כמה המוח והתת מודע יכולים להשפיע לכם על החיים . 

אז , לפני כמעט כחודש נפלתי , איבדתי את היכולת ללכת רגיל לתקופת זמן מוגבלת , וכך גם חשבתי שאיבדתי את האושר שלי . 

הכל עניין של ***הכל בראש*** אתה רוצה ללכת ? תחשוב שזה קורה , תחשוב שאתה יכול , בטח שאתה יכול ! 

הרופא אמר ניתוח ? אוקיי , נחייה ונראה . הרופא אמר אין אימוני כושר יותר עד סוף ספטמבר ? כן כן נחייה ונראה בייבי . 

היום , אחרי כמעט כחודש .. אני מסוגלת ללכת , בלי קביים , בלי עזרה . כי אני פשוט מסוגלת , כי אני יכולה , כי כל אחד יכול לעשות כל מה שהוא רוצה .

החלמה של 4 חודשים הם אמרו ? אצלי זה קרה בפחות מחודש :) 

NEVER GIVE UP

השעה הייתה בדיוק 18:00 נשמעה דפיקה בדלת , פתחתי .. לא ידעתי איך לאכול את עצמי, התאפקתי , כלכך התגעגעתי אליו ! הוא נכנס לחדר והתחלנו לדבר , הוא בהה בי ללא הפסקה , ניגש לאורגן וניגן לי את כל מה שאהבתי כלכך לשמוע בזמנו , סגרתי את המוזיקה במחשב והקשבתי , הקשבתי לו , הקשבתי לו מנגן לי חדור מבט לאורגן כאילו זה מה שהוא רצה לעשות כל חיו , אמרתי לעצמי בלב "אני אוהבת אותו כל כך !" , הוא ניסה להצחיק אותי , הוא יודע .. הוא מרגיש אותי , הוא הבנאדם היחידי שיודע מה המצב שלי , מפה לשם הוא ממש רצה שנראה סרט .. הוא התקרב אליי , עד שההורים שלי דפקו בדלת , "זהו הכל נהרס" אמרתי לעצמי . אמא שלי והפדיחות שלה , שלא תדעו ! ברחתי לחדר הלכתי להתארגן למסיבה שיש בערב, לבשתי את השמלה שקניתי במיוחד בשבילו, והשקעתי בעצמי כמו שלא השקעתי אף פעם , אחרי חצי שעה כשהייתי מוכנה ומזומנה ירדתי במדרגות וישבתי לידו בספה , הוא הביט בי במשך כמה שניות ספורות ואמר לי "את ממש יפה .. את יפייפיה ! " חיבק אותי ושמתי עליו ראש , "גם אתה" השבתי מוסמקת מהמחמאה , עלינו לחדר סידרתי לו את השיער , ניגנתי לו בגיטרה והוא ישב והקשיב לי , בזמן שנותר פתחתי בפניו את הלב ודיברתי , אמרתי לו את כל מה שמפריע לי בזמן האחרון , הוא הנהן והבין כל מילה , הוא היה מזועזע , אבל הבין אותי כל כך . "בואי נצא אנחנו מאחרים" , יצאנו .. ואבא שלי אחרינו , הוא הלך לאן שהלכתי ופתח לי את הדלת של הרכב, הוא לא נכנס לרכב עד שהוא ראה שאני בסדר וסגר את הדלת , הייתי בהלם שהוא כל כך מתחשב בזה שאני לא יכולה ללכת נורמלי כרגע , הוא נכנס לרכב והקשיב לשיחה שלי ושל אבא . הגענו , נכנסנו , מבטי קינאה התרוצצו שם , אני והוא נכנסנו ביחד , אמרנו מזל טוב והתיישבנו , כל הערב הוא לא זז ממני , הוא ידע שאני לא יכולה לרקוד ואני מבואסת , הוא חיבק אותי והצחיק אותי , הוא שר לי וחייך , בהה בי גם ברגעים לא צפויים , נשאר בשבילי וחיכה עד שאלך הביתה למרות שהוא רצה ללכת עוד הרבה לפני , ראיתי כלכך הרבה אנשים , גם אנשים שפחות רציתי לראות , שסתם הפריעו לי בעין , אבל הבלגתי , שיסתכלו ! חזרתי הביתה טיפה מבואסת , אבל כלכך מאוהבת ! הנוער של היום , מחפש רק חיי מין על בסיס יום יומי , אבל לי .. מספיק מבט אחד שלו , חיוך אחד קטן ואולי חיבוק אוהב , ואני מסופקת כלכך !!! אני אוהבת אותך ...

יום חדש-נצ'י נצ' 

ציטוט:"...אף פעם לא תשכח את השאכטה הראשונה, כשגילית מי חבר אמיתי ומי סתם בן זונה..."

הפעם הראשונה שלי, הרגשתי כל כך משוחררת, נקייה מכל הצרות,החששות והתסכולים, אמרתי לדודה שלי קדימה משכירים נרגילה והולכים לשתות, חברה שלי הבינה מה מצבי הנהנה בראשה ואמרה לה:"קדימה הולכות" .

ישבנו שם , היה נחמד.. שתיתי עוד לגימה ועוד אחת ועוד אחת עד שהרגשתי בעננים , הסתכלתי על הנרגילה ואמרתי בליבי "אני ילדה טובה מידיי, אבל יאללה YOLO מה?!" . החזקתי את המקל של הנרגילה הכנסתי לפי ושאפתי , שאפתי כלכך בחזקה עד שהרגשתי מלאה באוויר אפור ומגעיל והוצאתי את הגועל החוצה.. הרגיש לי מוזר , אבל לא היה אכפת לי , הראש שלי לא היה פה הייתי שיכורה למדיי , לקחתי עוד שאכטה ועוד אחת ועוד .. עד שהרגשתי תחושת מחנק בגרון תחושה של חנק נוראי בידיעה שאסור לי בכלל להריח ריח של סיגריות ונרגילות , לא היה לי אכפת מהבריאות שלי , המשכתי .. עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת .. המחנק התגבר .. שאפתי ונשפתי שוב ושוב . זה הדבר היחידי שנשמתי באותו רגע , באותה הסיטואציה לא היה לי אכפת לאבד את חיי , דודתי הביטה בי וצעקה "דיי , מספיק! תני לי את זה" . לא נתתי , לא היה לי אכפת מכלום . הראש שלי התפוצץ .. כנראה ששתיתי יותר מידיי , נהיה לי טעם מוזר בגרון וקושי נשימתי , אמרתי "אוקיי קחי... " . בסופו של דבר לקחתי את זה חזרה עד שהנרגילה הסתיימה, סיימתי את כל השתייה , שתיתי את כל מה שהיה ולא נשאר עוד , הראש התפוצץ והגרון נחנק , חזרתי הביתה . במדרגה של הבית הרגשתי שאני לא יכולה להחזיק בי עוד ונפלתי , עוד צעד ועוד צעד עד שהגעתי לחדר, התחלתי לנקות את פניי מהזיוף הזה "איפור", הסתכלתי על עצמי .. עניי היו כלכך אדומות, מדדתי את השמלה שקניתי לפני בשבילו , כי הוא מגיע מחר .. סוף סוף אראה אותו , כמה אני רוצה אותו פה איתי ! MY *** אוף . לא יכולתי להחזיק בעצמי עוד, ולא לקחת כאופציה של לסדר את החדר כי מחר הוא מגיע , נפלתי למיטה .

חטפתי פה ושם צעקות מחברה שלי של .. "למה בעצם עשיתי את זה?" ,

"למה?" אמרתי .

"ככה" השבתי ,

בידיעה שאף אחד לא יבין את הראש שלי. היא חברה ממש טובה שלי , הבנתי את הדאגה שלה למרות הכל , אבל הייתי צריכה לברוח מהמציאות הזו . 

הפעלתי את הפליליסט ROCK הקבוע שלי , מפה לשם נפלתי על השיר שלו , של הזמר האהוב עלי , נצ'י נצ' ובשירו הוא הזכיר לי את היום , היום הזה בו לקחתי את החיים בצורה אחרת , רחוקה למדיי , התחלתי לנגן את השיר , דמיינתי שמי שאני רוצה שיהיה כאן כאן בכדי לשמוע אותי . 

דמיינתי , עזבתי , מיותר לגמרי . 

חייבת להתנתק מהכל , קצת שקט ... 

חייבת לשאוף הכל , ההתמכרות . 

אני מרגישה חלשה מיום ליום ...  " תרימ/י אותיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי"

אמרתי לה .. "אני כותבת בלוג , אני עסוקה ! אין לי מצב רוח. תעזבי אותי" , כתבתי לה וסגרתי את הטלפון.

אמרתי לה .. "אני אוהבת אותך כלכך בובי , אני תמיד פה בשבילך , סליחה", כתבתי לה והגוף סער ברגשות. 

אמרתי לה .. "אני מרגישה שעובר עלייך משהו , דברי אלי ! אני כאן .." , כתבתי לה מלאה בשגעון. 

אמרתי לה .. "את חרא חברה , אני רוצה יחס , תשומת לב , קשה לי .." , כתבתי לה כשלא ידעתי את החדשות. 

היא ישבה ליידי החזקנו ידיים.. והיא פשוט פרצה בבכי ואני אחריה , ובפי "אל תבכי מאמי אני כאן בשבילך! מה יש ?" ולדבריה:"עזבי, לא בגללך"

קמה והלכה , הלכה ? רצה . הרגישה לא טוב בנוחכותי כאן איתה , לא בוטחת בי מספיק .

קמה ושבה , שבה ? רצה .. לכאן . היה טוב , או שלא ? הרגשתי שהיא דוחה אותי , בוחנת אותי , מביטה בי מוזר .

"מה קרה???" שאלתי בשנית , העיפה את ידיי שנגעו בפנייה ואמרה "מה את כותבת בבלוג שלך , קדימה תראי לי מה את מסתירה ממני!" עמדה כעוסה ושנאה בפניה , באותו הרגע דחפה אותי לקדם קשר עם ידיד .. כמעט חבר .. פחות או יותר .

"עזבי אותי אל תגעי בי, בשביל מה כל המגע הזה, מה את רוצה ממני?" אמרתי לי בלב .. "אותך .. " מיד עניתי :" אני? כלום. מה יש לך ומה את רוצה לראות אני לא מסתירה ממך כלום" . השיבה "השארתי אותך לבד 4 ימים ותראי מה נהיה ממך , תתעוררי על עצמך! עכשיו כשאחזור הביתה אראה מיליוני הודעות כעוסות ? " . הבנתי , הבנתי שאני לא אמורה להיות בחייה , שעשיתי טעות בקשר אליה , לתת את כל כולי בשבילה , להתחבר לבנאדם שחשבתי שאבטח בו ואהיה איתו קשר של עשרות שנים .. הבנתי שלא . אנשים טועים .. ולפעמיים אפילו אוהבים יותר משצריך. השבתי לדבריה:"לא תקבלי אפילו הודעה אחת" . לקחה את תוויה והלכה לה לדרכה , ואני אוכלת תסכולים . היום התעוררתי על החיים שלי , עשיתי סוף סוף 1+1 .. גיליתי כל כך הרבה דברים , קורה כשאתם עומדים בדילמה של 'האם להיות שם בשבילו או לסגת אחורה' מסתבר שהיא עברה קצת יותר ממה שחשבתי , צלקות מגעילות ודוחות מקרים שלא חשבתי שאעבור בחיים , ואל תשאלו איך גיליתי את זה , אני והמוח המפותח שלי, הבנתי שהיא חכמה, כן! היא חכמה .. מאוד אפילו אבל אני קצת יותר .. הדילמה של כולם . אהבהVSאגו . מה אני אמורה לעשות ? לא יודעת . אבל אני בת זונה שאני יודעת את כל זה והאגו המנופח שלי מונע ממני דברים .. פאקינג הבסט שלי . מכירים ? BEST FRIENDS FOREVER .. לקחתי את זה קצת יותר רחוק. אהבתי ללא גבולות . הייתי לצידה תמיד . כשהיא נפלה דאגתי שלא תיפול שוב . שמרתי עליה יותר מידיי . אהבתי אותה יותר מידיי . רציתי בחברתה יותר מידיי . נפגעתי יותר מידיי . בכיתי יותר מידיי . 

ועכשיו? אני מחייכת , סוף סוף יצאתי ונפגשתי עם חברות והבנתי שיש מעבר אליה , אם כמה שהיא הנאמבר 1 .. אהבה מתגברת על הכל ? 

אפילו אם זה אהבה של חברים טובים , אבל ... אני מבולבלת . אני עסוקה באנשים אחרים במקומי. מה שכן , אני מקווה שהיא תשמור על עצמה . 

היא חשובה לי כל כך . 

"אובססיבית" היא אמרה , אני חושת שזה "אוהבת אותך רצח רצחים"(?)

בני אדם לא רגילים לאהדה ואכפתיות 

במיוחד היא , כמה שפגעו בה , פתחו לה קבוצות שנאה , לעגו צחקו ולכלכו , ואני? הגנתי . עמדתי על שלי .. עד שהבנתי שאין טעם כבר .. 

"היא לא שווה את זה , תשחררי" האחרת אמרה ..

עוד שיחת לילה עם אותה החברה

שיחה על אותה החברה השונה

לשחרר היא אמרה

כי בתכלס היא לא שווה

חברות זה כמו קלפים

אוספים וזורקים עד שמפסידים

אותה החברה בשינוי האופי והיופי

מסתבר שקצת דומה למופי

אותה החברה שהפכה שונה

לא כמו באותה השנה

הדור של היום דור ללא שלום

דור של השפעות חברתיות בלי חלום

השיחה על אותה החברה נגמרה

בתקווה שלא תחזור כמו בשיחה הראשונה

השיחה על אותה החברה שאהבתי כל כך

מסתבר ששווה לוותר עליה סתם כך

החברה הזו שאני מרגישה כאילו לא מכירה כלל וכלל

הלכה רחוק אם בכלל

זוכרת כל מה שהיה ואצלי נמחק

כועסת על כל מה שכבר נשחק

אמשיך בדרכי והיא בדרכה

ללא כל דרך חזרה

כי כך אמרה החברה

לשחרר ולוותר, לנסות להתבגר .. להתגבר!

לסנן את הזכרונות מחיי ולהמשיך הלאה

ולהגיד כל יום "אוי איזה באסה"

אותה החברה כבר לא אותה החברה שהכרתי

אותה החברה כבר לא אותה החברה שאהבתי

וכאות תודה

עוד חשבתי על מתנה

מסתבר שהיא סתם בת זונה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אז ישבתי לי מול המחשב הנייד החדש, בוהה במסך בלי מעש. 

הלב שלי , סוער כמו סופת טורנדו חסרת מעצורים . 

הראש שלי, מופרח כלכך עד דמיון . 

הידיים שלי, עושות דברים בניגוד לרצוני . 

ואני ? מחכה לטוב שיגיע ויחזיר אותי למקומי ... 

אני רוצה לקום , אני רוצה לקום וללכת , אני רוצה ללכת ואפילו לרוץ , אני רוצה לרוץ ואם אפשר גם לעוף , לעוף רחוק למקום שקט יותר , למקום שמלא בטוב אם לא יותר . 

יום אחד אקום ואלך ואפילו ארוץ .. עד אז אשב לי ואכתוב . 

לפעמים אני תוהה למה החיים הם כמו חידה , למה לא הכל פשוט כמו שרוצים .. כי לפעמיים נהרס ואתם יודעים ש.. רגשות נשברים . 

בא לי לתפס על הבניין הכי גבוה בתצפית על נוף שקט ורגוע או אפילו ללכת לים ושם אשב שעות או בקיצור אשהה לי סתם . 

אני רק רוצה לקום , לקום וללכת .. 

"הכל עניין של זמן , עד שהברך תעבור": הרופא אמר, 

אוכל לחזור לקום ולגלות שהיום הזה יהיה טוב יותר ובתכלס כלום לא חסר :) 

בטוח שזה דיכאון סתמי אחרת מה אני חושבת לעצמי ? 

אבל תאמינו לי אם לא הוא אז מי ? 

מי יגרום לי את האושר שהוא גרם .. 

אולי זה סתם? (אולי לא).

בנתיים אני כאן , אם במפה אז אולי בקטן .

"והיא אומרת שהכל טוב ,

היא עצובה אצלי הכל טוב

והיא בוכה אבל הכל טוב ,

סוף טוב הכל טוב.

והיא אומרת שהכל טוב,

היא עצובה אצלי הכל טוב,

הוא יחזור אומרת.. אין סוף לאהבה"

כל כך קר שם בחוץ, אבל סוער מבפנים

כל העולם הזה, כמו טשטוש על הפנים

הרגשות, הפחד, התסכול, הבלבולים

הרצון לרוץ רחוק, להגיע לשחקים

אבל לדעת שאתה עומד יציב בקרקע

בלי ניעה אחת למטה או למעלה

הרגשות המציפים, סוערים ללא הסבר

עוד דמעה על הפנים,

לנסות להיות מישהו אחר

הרצון להשתנות להתחכם להתגלות

הפחד שאסור עוד לנסות

הרדיפה אחרי אושר, יחס ותשומת לב

למלא את החסר או את מה שאין

הכאב, החששות, הנסיגות שרצות הן לאחור

אולי עם עוד טיפה טרור

אנחנו עולם מזויין

כך אביב גפן טען

האנשים הכתבות החדשות שלא חידשו שום דבר

הכל נשאר ריק וקר

ואתה יודע מה הולך

היום אנשים שומעים מפה לאוזן וכנראה

מסיקים פה מסקנות ואומרים אבל שמע .. נראה ..

כשרואים עולם אחר וכלום לא מסתדר

בתקווה שיגיע כוח רצון להיות משהו אחר

אתה כך תישאר עוד יום יומיים

ואולי הכל יהיה פה שחור ובנתיים

אנשים ילכו בין הצמתים

יחשבו שהכל פה על הפנים..

אולי אתה אחי רואה את האחר את השונה

נראה שבני אדם רואים אותו דבר וכנראה

שהכל ישאר זרוק ככה סתם

תחשוב שלא יהיה פה צדק לעולם

ואולי כלום לא ישתנה וזה נכתב סתם

בעולם של היום ..

היום רודפים אחרי זנות סמים ואלכוהול

איפה התמימות הרגישות והמחול

בנתיים אני רוצה פה שלום ובגדול...

המדינה הזו פאקינג מזויינת!

רצים פה לכנסת בלי שום כותרת

ואתה בנאדם עם דעה אחת

חושב ומחכה לעוד אחד

שיגיע יתניע וישים פה את הדלק

לנסות ולהביא פה קצת צדק

אולי זה ישאר וישמר כך לעד

עכשיו עושה צעד ועוד צעד שלא אמעד..

כך נגמרת עוד כתיבה מפגרת,

רק שלא יקחו זכויות יוצרים מהמפקדת

הקטע הוא להרגיש פה מטומטמת

בגלל עוד סתם חברה מזדיינת ...