וואו זה כל מה שיש לי להגיד על הימים האחרונים כי פשוט וואו.

-פעם הייתי עצלנית אבל אז זה עבר לי -עצלנות לא יכולה לעבור -פשוט יש לי יותר מידי דברים לעשות אז אין לי זמן להיות עצלנית -את לא מבינה את המהות של להיות עצלנית. אז מיום שלישי הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל ועוד סמסים והודעות בווטסאפ ולא דיברתי עם אמא שלי או עם בסטי כי הייתי עסוקה בלענות לכל האנשים בעולם. והרגשתי שאני סתם גרועה בעבודה הזאת והולכים להעיף אותי ורק רציתי כבר לחזור הביתה אבל אז הוא הציע שהוא יבוא אליי ופתאום אני לא רוצה שהזמן יעבור והגעתי הביתה רק ב11 בלילה כי הייתי איתו.

אחרי שרציתי לאכול סושי כל כך הרבה זמן קבעתי עם אחותי שנלך לסושי וחשבנו להזמין הביתה אבל בעיר שלנו יש רק שתי סושיות שלא אכלתי בהן אף פעם והן לא מהרשתות המוכרות הצעתי שניסע לעיר ליד, השעה הייתה 7 ורבע כשהעלתי את ההצעה בפני אמא שלי שאמרה שאין בעיה אבל ב9 אנחנו בבית (מלווה לילה), תוך דקה התארגנו והיינו באוטו, הנסיעה לשם הייתה מהירה אבל עניין החנייה הכאוב לקח הרבה זמן. לא אכלנו הרבה מהסושי וארזנו את כל השאר (שלא זכיתי לאכול כי היא זללה הכל למחרת), בדרך חזרה משאית כמעט נכנסה בי ובמקום לצפור ולקלל את האמ-אמא שלו הודתי לאלוהים שאני עדיין בחיים. חשבתי שהכי חשוב שנכנס לשכונה בשעה 9 כי אם איפשהו תהיה משטרה זה רק בכביש הראשי, ופעם ראשונה במיליון השנים שאני גרה פה ראיתי משטרה בתוך השכונה. השעה הייתה 20:58 כשחניתי את האוטו, עשינו את זה! היה כיף כי לא אכלתי סושי המון המוןן זמן רק שזה היה מירוץ מטורף ופעם הבאה נצא ב-5 כדי שיהיה לי את כל הזמן בעולם לנהוג בכיף.

קיבלתי את הציוני בגרות ואני די מאוכזבת. קיבלתי באנגלית 88, המגן היה 97 ובקיצור ב-5 יחידות אנגלית קיבלתי 97! ופתאום זה לא כזה נורא ואני לא עושה מועד ב' כי גם אם אני אקבל ב-G את הציון המקסימלי הציון הסופי יעלה רק בנקודה אחת וזה גם ככה לא יקרה. במתמטיקה שהלך מעולה קיבלתי 84 וזאת לא ההגדרה למעולה כי רציתי לקבל מעל 90 ואם נחשב את כל ה5 יחידות יהיה לי 82 שזה הרבה יותר ממה שצפיתי לעצמי עם הכישלונות הבלתי פוסקים בכיתה י"א (קיוויתי שיהיה לי מעל 70 סבבה?) וההתלבטות היחידה היא אם לגשת למתמטיקה שוב או לא, אני לא אצליח לשפר ביותר מנקודה אחת את הציון הסופי, אני לא זוכרת כלום מהחומר והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה ללמוד שוב מה גם שאין לי זמן ואני כל כך מאושרת שסיימתי בגרויות שאני לא רוצה לחזור לזה. הנימוק היחיד למה כן לבוא זה בשביל לראות חלק מהאנשים בפעם האחרונה אבל זה נימוק לוקה בחסר כי בטח לא יהיה לי זמן ממש לכייף ולדבר כי כולם יהיו בלחץ וגם כי אני לא נמצאת בבית אז זה חתיכת נסיעה בשביל הבגרות הזאת, אני עוד אחשוב על זה השבוע. 

השתי שורות בפוסט הקודם לא מספיקות אבל קיבלתי 100 בפרויקט במחשבים קיבלתי 100 קיבלתי 100 קיבלתי פאקינג 100!!! הבוחן שאל אותי בדיוק שאלה אחת על הפרויקט ולא משהו מסובך שקשור למחשבים ואז שאל אותי מה אני אעשה בצבא והתחלנו לדבר, הכנו רשימת יתרונות חסרונות חבר שלי. כולם התאכזבו שכל הבגרות הייתה שתי דקות וכך סיימנו 5 יחידות אבל באמת שזה כל כך הרבה מעבר ליום הזה. שנה שעברה למדתי 10 שעות שבועיות בגלל הפרויקט, מחשבים כבר יצאו לי מהאוזניים. השנה פתחתי את כל יום ראשון עם שעתיים פרויקט בהן רציתי להרוג את עצמי ולא לבוא לשם שוב. בחודשיים האחרונים כל מה שעשיתי היה הפרויקט וכל השנה ישבתי בשיעורים שכביכול לימדנו אותנו את החומר התיאורטי שיכלו לעשות עליו הרצאה של שעה בשביל ללמד אותנו מה שבאמת חשוב. בקיצור זה כל כך לא 2 דקות בגרות זה כל כך הרבה מאמץ וייאוש וזמן אבל אני באמת לא מתחרטת על זה, ולא רק בגלל שקיבלתי 100. דבר ראשון, החומר התיאורטי המשעמם הוא כן חשוב, כי בעולם הטכנולוגי שלנו צריך להיות לי בסיס כלשהו במחשבים, אפילו אם זה רק לדעת מה זה IP ואת הידע הזה לא הייתי מקבלת בשום מקום אחר. דבר שני, הכרתי הרבה אנשים, נכון אף אחד מהם לא הפך להיות החבר הכי טוב שלי אבל הרבה מועדי ב' והרצאות משעממות וקטעי קוד שלא עובדים בהחלט מהווים גורם מגבש ומלכד עבור קבוצת אנשים. ודבר שלישי ואחרון, קיבלתי באמת ניסיון במחשבים. ה5 יחידות הראשונות הן בדיחה כי כל מה שלומדים שם זה לכתוב פעולות תיאורטיות שאת רובן לא הרצתי מעולם על מחשב. רק בפרויקט באמת למדתי מה זה לתכנת ולשבת מול מסך ריק וליצור שם משחק. זה גרם לי להבין שבשום יקום אני לא אעסוק בזה בעתיד וזה אולי הלקח הכי חשוב, אז בזבזתי הרבה שעות בחיים שלי על המגמה הזאת אבל זה ימנע ממני לעשות טעות בעתיד כמו ללכת ללמוד מדעי המחשב, אופציה שבאמת הייתה על הפרק עד לפני שנה. 

הייתי בפסטיבל יותר שהיה גם כיף וגם משעמם וגם מביך כי פגשתי את כל השמינסטים שאני מכירה (אגב, אני רוצה להשאר שמינסטית לנצח או לפחות שיקראו לי שמינסטית כי זה כיף) ורציתי להשאר לדג-נחש אבל הם הופיעו כל כך מאוחר אז פרשתי עם חברה לעזריאלי, מדדתי בגדים בh&m רק כדי לארח לה חברה בתא מדידה ובמקרה התאהבתי בהם אבל אני לא אקנה גופיה ב120 שח שמכסה כל כך מעט ואפילו לא הסתכלתי על המחיר של הג'ינס כי הוא לא כיסה את כל התחת. ואגב h&m קניתי מלא בגדים שם!!! נכנסתי לקניון ומיד ראיתי את האלה האדומים של ה-sale שמספרים כי כל הרחבה ב-20 שח, קניתי חצאית מיני פרחונית שממש אהבתי אבל תמיד עלתה 60, גופיה שקופה לגמרי בצבע שחור שאפשר לשים עם גופיה מתחת או טופ תלוי עד כמה אני זונה ועוד גופייה שלא ממש מכסה הרבה אבל אמא הסכימה לקנות אז למה לא, ותחתונים לבגד ים כי מפה לשם נאבד לי התחתון של בגד ים אחר (כולם צוחקים עלי כשאני אומרת את זה, הוא לא היה עליי, תליתי אותו לייבוש ואז לא מצאתי אותו יותר)

הבטחתי לעצמי שאני לא אצא יותר לעולם עם מישהו שגר רחוק אבל הוא הזמין אותי לפיצה ולמחרת הוא בא אליי אחרי העבודה ודיברנו המון וצחקנו המון, כאילו ממש כאבה לי הבטן מרוב צחוק וזה לא קרה המון זמן, והוא שם יד על הרגל שלי כשישבנו אחד ליד השנייה על המיטה ואז התחבקנו והוא ליטף אותי. עמדתי על הכיסא ואז הייתי לא הרבה יותר גבוהה ממנו כי מה הסיכוי שאני אכיר מישהו שגבוה ממני ב34 ס"מ והוא כל כך לא הטעם שלי הוא כזה אשכנזי לבן, אבל כשסיפרתי לו מי זה האקס שלי רק כי הוא מכיר אותו מיד נפלט לו איזה גבר שהוא השיג מישהי כמוני וזה החמיא לי כי תמיד חשבתי שהוא זה שמתפשר עליי, והוא חושב שאני יפה והוא מיד עלה על זה שאני פרפקציוניסטית והוא ניסה לנשק אותי אבל לא נתתי לו וזה כל כך מרגש אותי שכל הדבר הזה קורה אבל אני לא רוצה להתרגש כי הוא גר רחוק ואני לא יודעת מה יהיה. אבל קבענו ששבוע הבא נלך לסושי ובסופש נצא לשתות ונראה מה יהיה, פליז תפסיקי להיות כזאת זקנה ומחושבת כל הזמן.

זה מצחיק כי זה גם השיר ששמעתי כשיצאנו מהפסטיבל וזה השיר שהוא שם כדי שאני לא ארגיש שפספסתי את השירים המגניבים וזה גם נכון לגבי הגישה החדשה שלי