בכיתה י' קקי ישב מאחורי בשיעור ושלח לי הודעות בווטסאפ, זאת הייתה התקופה ששנאתי אותו אז סיננתי אותו. הוא כתב לי מגעילה, מסננת, איכ. בסטי כתבה לו איכ הטוסיק שלך, הוא כתב - הייתי אומר אותו דבר על שלך. אבל אז הייתי משקר. התפוצצתי מכעס, באיזה זכות הוא מדבר בכלל על התחת שלי?

השמועות אומרות שבנשף הוא התנשק עם בת הזוג שלו בנשף, מישהי שלדעתי הוא מאוהב בה מהרגע הראשון שהוא ראה אותה והוא אף פעם לא באמת יתגבר עליה. ראיתי אותו בעזריאלי עם החברה שלו, אין מצב שהוא סיפר לה על זה. סתם מוריד לי ממנו כי הוא באמת אחד האנשים שאני יותר אוהבת ושמחה שהכרתי (ואם אני אומרת את זה אחרי כל מה שהיה בינינו אז כמה הוא חשוב לי).

איך אני אוהבת לשמוע באקראיות שיר יפה ומיד לשאזם ואז להוסיף לפלייליסט ואז זה כל השירים שאני שומעת, שירים שפשוט לא קשורים אחד לשני אלא אם כן אני נמצאת בפלייליסט של הלהקה ושומעת את כל השירים ברצף יומם וליל ואז אני אוהבת את הלהקה הזאת.

דיברתי עם אחותי על הבונוס של ה30 יחידות במתמטיקה והיא שאלה אותי אם עכשיו הייתי בוחרת שוב ללכת ל-5 יחידות גם אם לא היה בונוס. היא לא תבין שאני מזוכיסטית פרפקציונסטית ושבכל יקום שהוא אני אבחר תמיד בדרך הכי קשה ומסובכת בעולם, אז כן הייתי בוחרת שוב ב5 יחידות.

אתמול החלטנו לעבוד על אחותי שהיא מאומצת. נראה לי זה שלב כזה בין כל אחים (עשיתי את זה לאחותי האמצעית כשהיא הייתה בת 5, סיפרתי לה שההורים מחביאים את התיק אימוץ בבית וכדאי לה לחפש את זה). אמרנו לה שהיא נולדה ברוסיה אבל אבא שלה הלך לכלא ואמא שלה לא יכלה לגדל אותה לבד אז אימצנו אותה. במקרה גם מצאנו תמונה שלה מגיל שנתיים ואמרנו לה שזאת תמונה מהפעם הראשונה שלה בבית שלנו, שפעם היא דיברה רק רוסית והיינו צריכים ללמד אותה עברית מהתחלה והחלפנו לה את השם שיהיה לה שם ישראלי. אבא שלי גם זרם איתנו והיא באמת האמינה לזה והתחילה לבכות. אבל אז סבא שלי אמר שזה שטויות והרס הכל. כנקמה היא החליטה להגיד לי שגם אני מאומצת, אמא שלי רצתה ילדה לבנה והיא מצאה אותי. אין לה את זה ביותר גזעני.

חיכיתי ליום הזה שבו אני אחזור הביתה ולא אצטרך ללמוד מתמטיקה או לעשות שיעורים או ללמוד למבחן או כל דבר שלא קשור בלישון/לראות טלוויזיה/לרבוץ והנה היום הזה הגיע (טכנית לפני שבוע) ועד אוקטובר בו בעזרת כל הכוחות בעולם אני אלמד באוניברסיטה אני לא מתכוונת לעשות שום דבר לימודי או חיוני. אז מה עשיתי בסופש הזה? ההורים שלי קנו בריכה לגג, משהו ממש מגניב, מספיק גדול בשביל ש5 איש ישבו שם בנחת, יש סככה והיום היינו שם איזה שעה והיה כיף. עשיתי סדר בחלק מהמגירות כלומר זרקתי 5 דפדפות עם תרגילים במתמטיקה והעפתי 20 בחינות במתמטיקה מהשנים הקודמות שאפילו לא את הכל עשיתי וגם שאריות מביולוגיה והיסטוריה.

תמיד הבנתי הומואים כי בנות זה איכס ובנים שווים, אז זה לגמרי הגיוני שבנים יאהבו בנים אחרים. ואני בעד שאיש איש באמונותו יחיה ושישן עם מי שבא לו בלילה והכל אבל רן דנקר שבר לי את הלב כי מאותו יום בשנת 2004 בה הטלוויזיה נחתה על השיר שלנו התאהבתי בו ועד היום אני רואה את כל הסדרות המפגרות שבהן הוא מככב, כי אם הטלוויזיה מגיעה לערוץ שבו יש שידור חוזר של דני הוליווד אני פשוט אשב ואראה.

לא הכי כיף לי בעבודה כי העבודה סבירה אבל אני שונאת שלא מעריכים אותי כי אני חכמה וחרוצה וגם אם יש לי תכונות לא טובות אני יכולה לעבוד על זה ולנסות להשתפר אבל להתייחס אליי כמו זבל וכמו ילדה קטנה בטח לא יעזור לזה. עוד שבוע וחצי וזה נגמר, אני אקבל את המשכורת המאד שמנה שלי ולא אשמע יותר מהחברה הזאת לעולם.

אני אומרת שאני מבולבלת ואני לא יודעת מה יהיה עם הבחור שאגב נקרא חבר שלי כבר שבועיים וחצי ואני באמת לא יודעת מה עובר עליי כי סוף סוף לא אני זאת שלוחצת, הוא זה שהתחיל איתי, הוא זה שרצה לצאת לדייט אמיתי, הוא זה שרצה להגדיר אותנו ולקרוא לי חברה שלי. אני פשוט מפחדת שישבר לי שוב פעם הלב. אני באמת המאמינה הכי גדולה באהבה ואני תמיד אקח את הסיכון ואוהב בכל מקרה אבל הפעם האחרונה הייתה כל כך כואבת והסיפור הזה כל כך דומה לקודם ואני לא יכולה להתרסק ככה שוב פעם. שקלתי ברצינות לומר לו שאני לא רוצה שנתראה יותר אבל אז הוא הגיע לחדר הריק שהייתי בו ומיד רצתי וחיבקתי אותו, הוא נישק אותי והרים אותי ובסך הכל לא נפגשנו שלושה ימים. היינו בחדר והוא קם לרגע מהמיטה והוא חזר והסתכל עליי ובשיא האדישות בלי מאמץ אמר "תראי איזה יפה את" כאילו לא מבין איך אני לא רואה את זה בעצמי. אחרי שהוא הלך קיבלתי כרטיס גירוד וזכיתי, אומנם זה פרס של שני שקלים בדיוק אבל אני פשוט יודעת שזה לא שווה כלום אם אני לא אממש את זה איתו. אני באמת מבולבלת ולא סתם אומרת את זה, ואני מתה מפחד מההמשך וששוב ישבר לי הלב כל פעם קצת, והוא גורם לי לכתוב כמו ילדה בכיתה ג' למרות שזה הדבר שאני באמת טובה בו, ושוב פעם ההמתנה קורעת לב לכל הודעה שתמיד קצת מאחרת, ושוב התהייה האינסופית למה הסמיילי הזה ולא לב.

אם יש משהו שבאמת הייתי רוצה לדעת זה איך לשיר, לא בקטע של להיות זמרת פשוט שזה לא יהיה מביך לשיר ליד אנשים. ותמיד היה לי חוק שאני לא שרה ליד אנשים אלא אם כן זה משפחה כדי שלא יברחו ממני (למשפחה אין לאן לברוח ממני) ואז מר בחור בא ואנחנו מזייפים ביחד וכיף לי, נראה לי שהוא שווה את זה.