אני כל כך מתרגשת ויש לי כל כך הרבה דברים משמחים לכתוב אני אפילו לא יודעת איך להתחיל. היומולדת התחילה בצורה מאד מבאסת אבל זה פשוט השתפר כל כך, אני פשוט מאושרת! והכי טוב שזה עדיין לא נגמר כי החלטתי שבמקום יום הולדת צריך לעשות שבועהולדת כי יומולדת+שארית חופשת הסמסטר שהפעם היא באמת חופשה זאת סיבה מוצדקת!

נתחיל לפי הסדר-

ביום חמישי בבוקר היה היום הולדת והמבחן האחרון לסמסטר א'. באותו ערב קבעתי עם חברים מהאוניברסיטה שנחגוג אצלי בבית וממש התרגשתי מזה, אבל ערב לפני פשוט כולם ביטלו וזה התבטל, הרגשתי כל כך רע באותו לילה ולא הצלחתי להרדם, פשוט בכיתי והרגשתי מפגרת ושהם לא באמת חברים שלי ולא אוהבים אותי ואני לא מבינה בכלל מה הם עושים איתי, כבר רציתי לנקוט בצעדים קיצונים ופשוט לא לדבר איתם. לפני המבחן הם ראו אותי וחיבקו אותי ואמרו לי מזל טוב, עדיין הייתי קצת קרה כי כעסתי. אבל נגמר המבחן (שהלך בסדר, אין לי תחושה מדויקת) ותחושת הגועל נפש השתחררה. הלכנו לשבת בדשא להשתזף כי היה כל כך חם והייתי מאושרת! ופשוט לא הפסקתי לצחוק, היה לי כל כך כיף איתם. אחרי זה הלכנו לאכול והם הציעו שנצא בסופ"ש כי חייבים לחגוג וההרגשה שלי השתפרה. אחרי זה נסעתי עם העתודאית המקסימה לעזריאלי וקניתי בגדים איזה כיף, אחרי שמלא זמן כל ההוצאות אשראי שלי היו על צילומים והדפסות של חומרי לימוד, אכלנו יוגורט ממש טעים ואיכשהו הזמן טס ונהיה ערב ולא הספקנו באמת לדבר על הכל ולספר את כל הסיפורים הלא באמת מרתקים שהצטברו בתקופת המבחנים כשכל השיחות שלנו היו "עוד 3 דקות נגמרת ההפסקה שלי אז מהר". כל היום הסתובבתי עם גופיה שעשתה לי מחשוף יפה ועוד באמצע פברואר. חזרתי הביתה, והאמת שהייתי כל כך עייפה שמזל שהם לא באו, לבשתי פיג'מה קצרה חדשה, הזמנתי פיצה ושתיתי קולה ושמתי פרק של האישה הטובה, לקח לי שעה וחצי לראות אותו כי כל דקה מישהו שלח הודעה/ כתב בפייסבוק/ התקשר וזה באמת היה כיף ומחמם את הלב. אני אוהבת את השיחות טלפון של בני המשפחה כי זה פשוט הזדמנות להתעדכן במה קורה וזה פשוט כיף. קצת התאכזבתי שלא הרבה חברים מהתיכון כתבו לי אבל "נו הם בצבא" ואני אתמקד במי שכן בירך ולא במי שלא. רוב המברכים בפייסבוק היו מהלימודים, שניים מהם כתבו לי שאני מחייכת ושיש לי שמחת חיים וזה כיף לדעת שהם חושבים שאני כזאת! מישהו חתיך כתב לי הודעה ושימח אותי, בסטי בן כתב לי "את פיבס קטנה ומושלמת", בסטי כתבה לי "בך אני רואה בן אדם מושלם שאני פשוט מעריצה" ועוד המון מילים מחממות את הלב.

בשישי בסטי באה אליי, היינו מאד עצלניות כהרגלנו, אכלנו מלאווח וראינו סרט עם הארי פוטר שהיה קצת מוזר וצפוי, בשבת נסענו לעשות עוד שופינג - אז סיכום של מה שרכשתי במיטב כספי ובעזרת תו הזהב, 2 חצאיות מיני - אפור ובורדו, קרדיגן, שתי חולצות בטן ארוכות בסגול בהיר ואפור (כן אפשר לראות מוטיב אפור חוזר), צמיד שהייתי בטוחה שהוא שרשרת, סריג בורדו מהמם, סריג ורוד ומכנס קצר פיג'מה כי למרות שהפיג'מה הקודמת שקניתי מאד יפה העובדה שהיא M עדיין לא השתנתה. וגם קיבלתי הוואינס שחורות מאילת. וכל התענוג הזה עלה לי 130 ש"ח וכל השאר בנקודות, איזה כיף אני מרגישה שניצחתי את העולם D: בשבת ראינו עוד סרט שהיה כל כך טוב שנרדמתי באמצע. בסטי הביאה לי מתנות - מטען לפלאפון (חברת אמת היא מי שתביא לי מתנה שאני באמת צריכה, שנה שעברה קיבלתי בין היתר עט), תיקים כאלה לארוז לחו"ל, חולצה שלה שרציתי כבר מיליון שנה ומאז שאני מכירה אותה אני היחידה שבאמת לבשה אותה, לוח כזה לשים פתקים ותמונות והכי יפה - המילה love שמעטרת את המדף שלי. וכמובן שכל הזמן שלא ראינו סרטים, אכלנו או ישנו פשוט חפרנו אחת לשנייה, זה מדהים כמה שאנחנו דומות וכמה שאנחנו שונות. השנה המון אנשים איחלו לי שיהיה לי חבר, כאילו מה הנואשות נודפת ממני? (בסטי, בסטי בן, חברה, דודה שלי (מהמביכים!)) בסטי אמרה שכמובן שהיא הייתה רוצה חבר אבל טוב לה גם בלי, והיא הבן אדם היחיד בעולם שיכול להגיד את זה ואני אאמין לה, וכל החסרונות שהיא ציינה במערכת יחסים אני רואה כיתרונות, אני חייבת לציין שזה מרענן, אחרי ש4 שנים השיחות האלה היו חד צדדיות פתאום שתינו רווקות (מי יתן וזה ישתנה בקרוב, במיוחד מהצד שלי!). במוצאש חברה אחרת באה לאסוף אותה והיא גם עלתה אליי ואחרי שיחה קצרה היא אמרה שאני כנראה היחידה מהכיתה בתיכון שעושה בדיוק מה שרציתי ואני חיה את החלום שלי (יש עוד כמה כאלה, אבל עדיין). ופשוט תכל'ס! אני חיה את החלום שלי! אני יודעת את זה ושמחה מזה, וגאה בעצמי שעשיתי את זה והגעתי לזה!

בראשון בבוקר נפגשתי עם בת דודה שלי המקסימה שהסכימה להלוות לי שמלה לחתונה שחלה בשני בערב, זה בגלל שלי יש מבחר מצומצם של שמלות וגם הן לא מספיק יפות לחתונה (כאילו חוץ מ2 שאחת לבשתי לפרום והשנייה שאני אלבש לחתונה של בן דוד שלי בעוד חודש). ופשוט יש לה ארון מלא בשמלות, רק שמלות שמתאימות לחתונה ומתאימות לי ומתאימות באורך היא נתנה לי למדוד והיה שם איזה 10, כשאני אהיה גדולה גם לי יהיה כזה ארון! הזמנו סושי מג'פאניקה והיה מושלם כרגיל. ראינו סרט מהנטפליקס, גיליתי שבדירות סטודנטים אין ממיר בטלוויזיה, יש מסך שאותו מחברים למחשב ופשוט רואים סדרות מהאינטרנט, שזה לא שונה בהרבה ממה שאני עושה אבל האמת שvod זה כזה כיף כי זה עם תרגום ולא צריך לנבור באינטרנט, צריך לנצל את זה כל עוד אני גרה בבית שאמאבא משלמים על יס כי תכלס למי יש כסף לשלם על זה. ראינו את הסרט "הקול בראש" שהיה ממש יפה וגאוני, אני בד"כ לא אוהבת סרטים מצוירים או אנימציות אבל זה פשוט היה מדהים! אני מקווה שתמיד השמחה תשלוט לי במוח ;) בעניין השמלות, בסוף לבשתי לחתונה שמלה שחורה-אדומה עם הקרדיגן החדש ועקבים שחורים. וליומולדת שלי באותו ערב שמלת מיני שחורה צמודה עם עקבים שחורים והייתי כוסית וכולם אמרו לי שאני יפה :)

בראשון בערב חגגתי יומולדת עם חברים מהאוניברסיטה. אחרי ההברזה הלא אלגנטית קבענו למסעדה איטלקית. אומנם הגשם וחוסר החנייה קצת גרמו לכך שהם ייבשו אותי אבל כשהם סוף סוף הגיעו זה היה שווה את זה. פשוט היה ממש כיף ומצחיק וטעים, וזה גם היה מומנטום מושלם כי יום אחרי התחילו לזרום ציונים ולא הפסיקו לדבר עליהם, ככה שזכינו לעוד ערב אחד שקט מציונים ודיבורי לימודים. למרות שהמסעדה נסגרה ב11 עד שהם הגיעו ועד שאכלנו פשוט נשארנו שם, היה חמים ונעים והיה כיף למרות שהמלצרים בטח רצו להרוג אותנו. חשבנו על ללכת לשבת איפשהו כי עד שמצאנו חנייה חבל ללכת וגם כי אין לימודים ואין מבחנים אז למה לא. אבל היה יום ראשון ובשעה הזאת הכל כבר היה סגור. כשהתחלנו כבר להרגיש לא נעים יצאנו החוצה והמשכנו להתלבט מה לעשות. ההצעה היחידה שהייתה סבירה זה לשבת בבית של מישהו ולאט לאט כולם התפזרו כך שנותרתי רק אני עם שני בנים שגדולים ממני בכמה שנים, והאינסטינקט הראשוני זה להגיד מה ברור שלא, אבל תכלס? הם כאלה חננות והיה לי ברור שלא יקרה שום דבר אז אמרתי לעצמי שלשם שינוי אני אהיה מגניבה ואעשה משהו אז נסענו, משום מה החלטנו לא לשים וויז ועקבתי אחריהם, הייתי איתם בטלפון על רמקול וכל הדרך הם שרו לי שירים, פתאום הם הודיעו לי שהגענו וסימנו לי שהם מצאו לי חנייה, הבעיה הייתה שזה חניה ברוורס ואני לא טובה בלעשות חנייה ברוורס בלי שאף אחד יגיד לי שיש לי עוד מקום. אז עמדתי עם אורות מהבהבים ברחוב ראשי בעיר גדולה ב12 וחצי בלילה וחיכיתי שיבואו להחנות לי את האוטו (שירות שהייתי שמחה שיהיה לי זמין תמיד, שימצאו לי חנייה ויבואו להחנות לי את האוטו). משם הלכנו לדירה שלו וזאת פעם ראשונה שהייתי בדירת רווקים, והיא פשוט עונה על כל הקריטריונים של דירת רווקים. ראינו סרטונים ביוטיוב ודיברנו ממש על שטויות אבל פשוט היה כיף. אמרתי לעצמי שב2 בלילה אני מזיזה את עצמי, עם כמה שכיף לי ונוסעת הביתה, אבל היה פשוט מבול לא נורמלי, ועם כמה שזה מבאס לנהוג בגשם ובחושך עוד יותר מבאס ללכת לאוטו בגשם ובחושך. אז אמרתי שאני אחכה שיפסק הגשם, ועד שהוא נפסק היה 2 וחצי והייתי בלי נעליים עם שמיכה ממש נעימה שהייתה שם (וגם הריחה טוב, משהו שלא ציפיתי לו בדירת הרווקים הזאת) והם הציעו לי להשאר לישון שם, זה פשוט היה נשמע כל כך הגיוני כי אני גם ככה חצי ישנה והרבה יותר קל לא לזוז משם. אבל אז התברר שיש חדר פנוי, ולא רק שהוא פנוי הוא גם נקי ומסודר אז ישנתי שם עם השמיכה הנעימה, ורק לפני שנרדמתי קלטתי שאני ישנה במיטה של גבר שאני אפילו לא מכירה (עד שאני ישנה במיטה של גבר אני לבד). לפני שהלכנו לישון, בשעה 3 בלילה החלטנו שזה זמן לגטימי לבדוק את הציון במבחן, משום מה האינטרנט לא עבד (השמועות אמרו שניתקתי את האינטרנט בשביל להטעין את הפלאפון) אז נכנסנו מהפלאפון וזה פשוט לא עבד, ואז נזכרנו שתמיד יש התראה שבשעה 3 בלילה האתר סגור לשעה ותמיד תהיתי מי אלה האנשים המוזרים שבודקים ציונים ב3 בלילה ואז גיליתי מי הם. שמתי לעצמי שעון מעורר ב6 וחצי כדי להספיק לחזור הביתה לפני שההורים שלי יוצאים לעבודה עם האוטו שאצלי. התעוררתי בבוקר ובשנייה הראשונה לא הבנתי איפה אני, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה השם של ידיד שלי שאני ישנה בדירה שלו, ואז הבנתי מה הקשר של השם שלו לאיפה שאני, יצאתי בשקט, הלכתי בכל הרחוב וחיפשתי את האוטו שלי ותוך חצי שעה כבר הייתי בבית. אני יודעת שהם אנשים טובים כי אחרי שקמתי משינה קצת יותר ארוכה חיכתה לי בפלאפון הודעה ממנו אם חזרתי הביתה והכל בסדר.

ביום שני בבוקר התעוררתי להודעות בקבוצות השונות כי עלו ציונים, לא פחות משלושה ציונים מתוך ארבעה. נתחיל מהרע לטוב, במבחן שדווקא הלך לי טוב קיבלתי 72, שזה קצת מאכזב אבל זה קורס לא חשוב ונחשב לקשה אז נראה לי שאני פשוט אחיה עם הציון הזה. במבחן השלישי שהלך לי מזעזע ברמות ופשוט התפללתי לקבל עובר קיבלתי 81! הייתי פשוט בשוק וממש שמחתי וכתבו לי על המבחן הערות שאין לי מושג מה הן אומרות אבל אין מצב שאני עושה לזה מועד ב'. אני מאושרת במיוחד כי זה לא קורס שממש השקעתי אליו, אומנם קראתי ספר שהיינו צריכים לקרוא ולא קראתי רק סיכומים אבל האמת שלא הקשבתי בשיעורים ולא סיכמתי וגם היו דברים חדשים לגמרי שגיליתי רק במשך הלמידה למבחן שהייתה שלושה ימים כי היה לי את המבחן הקודם באותו שבוע. וגם עם החרישה הזאת שהתחלתי ללמוד כבר שעתיים אחרי המבחן ושסיכמתי לעצמי את החומר, אפילו לא תרגלתי כי לא היה לי זמן. ובמבחן לא ידעתי כלום והחלפתי מבטים מבוהלים עם ידיד שלי של מה לעזאזל קורה פה, ואז יצאנו מהמבחן ודיברנו על כמה שזה נורא. ואמרתי שאם אני אקבל עובר אני אקח על עצמי לעשות מצווה כלשהי, והמצווה היחידה שיכולתי באמת לחשוב עליה זה להדליק נרות שבת. ובקניון חילקו לנו נרות ואמרתי שזה מזל משמיים ובשישי הקרוב אני אדליק אותן כי אם קיבלתי 81 במבחן הזה כנראה שיש מישהו שם למעלה. וזה אפילו לא הציון הכי גבוה שלי! בדיני חוזים שנחשב לקורס חשוב וגדול קיבלתי 99! קיבלתי 99! קיבלתי 99! בחיים שלי לא דמיינתי שבמבחן הראשון באוניברסיטה בקורס כזה חשוב אני אקבל 99. נכון שמגיע לי כי השקעתי וקראתי והתכוננתי לפני כל שיעור ובאמת חרשתי למבחן הזה ופתרתי 10 מבחנים אבל עדיין לא ציפיתי לכזה ציון. חצי מהכיף בכזה ציון זה כל המחמאות שקיבלתי מכולם - "אמאלה מלכת העולם, אני מעריצה שלך תותחית" (מי אם לא העתודאית) "כל הכבוד אלופה, מאד גאה בך" "יואו תותחית איזה שפיצית" "יאללה לכי תהיי מצטיינת דיקן" ובאמת שליומיים הרגשתי כמו האפיפיור, אנשים ששמעו על הציון שלי בירכו אותי וביקשו את המבחן שלי ושאלו איך למדתי ושלחו הודעות והתקשרו, וואו איזה כיף זה לאגו ואיזה כיף זה להראות לכולם שזה שאני בת 19 זה לא אומר שאני לא יכולה לקבל את הציון הכי גבוה ששמעתי. וזהו בתחום הנרקסיסטיות להיום. נשאר רק עוד ציון אחד שיגיע בשבוע הבא ואמן אמן שיהיה 80+ ואני אחתום את הסמסטר הראשון ללימודיי בלי מועדי ב'.

ביום שני בערב הייתה חתונה לחברה מהלימודים. אני זוכרת שבשבוע הראשון ללימודים ישבנו על הדשא והיא סיפרה לנו שהיא התארסה השבוע, באותו זמן לא הכרתי אותה, אפילו לא ידעתי מה השם שלה, ופשוט אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות בחתונה שלה, כלומר, שנהיה חברות ושאני אהיה בחתונה שלה. ובלי קשר לחתונה, במהלך הסמסטר באמת התחברנו והיא כזאת מקסימה ואנחנו באמת חברות, כך שלא היה ספק שאני מוזמנת לחתונה. היא נראתה כמו נסיכה והיא הייתה כל כך מאושרת ופשוט שמחתי בשבילה. החתונה הייתה מקסימה באמת, זה היה אולם יפהפייה והחופה הייתה קצת ארוכה אבל מרגשת. אף פעם לא הייתי בחתונה של חברה, בעיקר כי עד לא מזמן חברות שלי היו מקסימום בנות 18. האוכל היה נחמד, היה כיף בריקודים והיה כיף עם החברים, להשתחרר ולרקוד ואפילו לא שתיתי (כי אוטו). למרות שנהנתי מאד, החתונה רק חיזקה אצלי את הרצון לעשות את החתונה שלי שתהיה יום אחד קטנה ככל האפשר. זה גם ככה לא ממש אתגר כי כל המשפחה שלי זה בערך 20 איש (אפשר להרחיב ממש ולמצוא עוד איזה 20 אבל הם יותר רחוקים, פיזית ונפשית), ועדיין הייתי רוצה חתונה מאד מאד קטנה, שיהיה טקס מרגש (לאו דווקא דתי), אוכל טעים ולא פלצני ופשוט מלא ריקודים ושירים ושרשראות הוואי וזהו בגדול.

יום שלישי והלאה - יש לי חופש! אומייגד! אתם יודעים כמה זמן לא היה לי חופש? כבר ארבעה חודשים. חופש אמיתי שאין לי שום דבר לקרוא או ללמוד או בוחן להתכונן אליו או עבודה לכתוב. חופש בלי שמץ של רגשות אשמה ואז מה שכבר 12 בצהריים, אין סיבה מוצדקת לקום מהמיטה, כאילו לעשות פיפי ואז אפשר לחזור אליה. אומנם בראשון חוזרים לשגרה אבל אוי כמה שהייתי צריכה את הימים האלה בשביל לעשות כלום ואז עוד כלום.

בגלל שאת הפוסט הזה לקח לי שבוע לכתוב ואני כנראה לא אכתוב עוד בקרוב - 

ב25/2 הבלוג שלי יחגוג 6 שנים לקיומו, זה פשוט מדהים! זה הבלוג הראשון שבאמת עידכנתי בקביעות ולא עברו יותר משבועיים שלא כתבתי בו, אומנם רוב הפוסטים נמצאים בטיוטות אבל אין ספק שהוא חלק משמעותי מאד בחיי. אומנם מאז שאני באוניברסיטה אני כותבת פחות, וגם קצת כואב לי לחזור יותר מידי אחורה ולקרוא ולהבין שהכל כל כך השתנה, אבל זה עדיין הבלוג שלי שמאגד בתוכו כל פרט מה6 שנים האחרונות. אני לא מאמינה שהתחלתי לכתוב פה בגיל 13 ועכשיו אני בת 19.

ב27/2 אני חוגגת שנה לרישיון. אני לא מאמינה שעברה שנה, כמובן שאין צורך לציין כמה ששמחתי לעבור טסט, במיוחד אחרי הרבה טסטים כושלים. זה כל כך שימח אותי ומילא אותי בביטחון עצמי. אני מקבלת המון מחמאות על הנהיגה שלי וזה כיף, זה כיף שסומכים עליי וכיף שמרגישים בטוח איתי, ואני שמחה שאני אוהבת לנהוג ושזה לא מפחיד אותי ושיש לי ביטחון בנהיגה, זה בכלל לא מובן מאליו. אני עדיין מתרגשת קצת כל פעם שאני עולה לאוטו, בקטע של אני לא מאמינה שיש לי רישיון ושאני יודעת לנהוג ואני נוהגת לבד לאן שבא לי (כאילו או לאן שאני צריכה, אני לא באמת נוסעת סתם לצורך נסיעה).

ראיתי בmtv קליפ של ריהאנה שהיא יושבת שם ובוכה, ואני לא מבינה מה יש לה לבכות, היא ריהאנה, היא יכולה לקנות את העולם הזה אם היא רוצה. בסופש עשינו מרתון שירי ריהאנה כי היא מלכה.

אהה ועשיתי בדיקות דם, יש לי מספיק ברזל וכרגע אני מפסיקה עם הכדורים D:

נכון שיש עוד שבוע, אבל הנה גם השנה חודש פברואר היה מדהים ומרגש ומשמח ואני מקווה שהתקופה המדהימה הזאת תמשך ושיהיה לי המון כיף והמון הצלחה גם בסמסטר ב', איזה כיף לי שאני לומדת משפטים בגיל 19 ושיש לי כאלה ציונים, וכאלה חברים, ורישיון וואו ♥