נכון שלפעמים יש תחושה כזאת של מה הייתי עושה אם היה לי עוד יום אחד? נגיד עוד יום לפני המבחן או עוד יום לחופש, כאילו לא מנצלים את הזמן נכון עד שהוא נגמר. אז איזה מזל שיש עוד יום לפברואר, ושאני בבית ביום הזה בשביל לעכל את החודש הזה. פשוט מחשבה יוצרת מציאות, אמרתי לעצמי שחודש פברואר יהיה טוב ומה כבר יכול להיות טוב בחודש עם ארבעה מבחנים ויומולדת שאני לא מוכנה אליו באמצע של זה? אז היה מדהים. חוץ מהמבחנים שהלכו מעולה (טפו טפו) והאירועים החברתיים והיומולדת גם היה לי קיץ בפברואר ומה ישמח יותר ילדה שמתקיימת על פוטוסינתזה מאשר קיץ בחורף?

אז הפוסט הקודם נגמר בזה שאני בחופשת סמסטר של שבוע והיה פשוט כיף, לא עשיתי הרבה חוץ מלא לעשות כלום ולאכול מלא שטויות אבל היה ממש כיף פשוט להיות בחופש, במוצאש נפגשתי עם חברים מהתיכון והיה כיף ולמרות שלא היה כזה מלהיב והרבה זמן לא נפגשנו זה פשוט הרגיש נכון כזה, כאילו אנחנו בחופש גדול ממש ממש ארוך וחוזרים לספר חוויות אחד לשני כל אחד מהצבא שלו או מהאוניברסיטה שלו (היינו 9 איש ו5 מהם לומדים באוניברסיטה, זה כמה חברים שלי חכמים). וגם התחיל סמסטר ב' שזה גם הרגיש כאילו היינו בחופש כזה של חודש כי תכלס השיחות היו ממש שטחיות וקצרות ובעיקר על המבחנים שהיו או על אלה שיבואו כל פעם שנפגשנו באוניברסיטה. וזה גם מרגיש כאילו עלינו כיתה ומתחילים קורסים חדשים ומרצים חדשים, שזה נחמד כי זה שינוי שהוא טוב, קורסים מתחילים להמאס בשלב כלשהו ובמיוחד אחרי המבחן בקורס אז זה כיף קורסים חדשים. ואני עדיין סלב הכיתה באמת, כולם מחבקים אותי ושולחים לי הודעות ומתייעצים איתי ואומרים שהמבחן שלי מושלם ובאמת שזה כיף וממלא ביטחון עצמי.

אני מכורה למשפטים האלה שאנשים אומרים בלי לשים לב וממיסים לי את הלב, זה לא שאני עומדת ומצפה שאנשים יפצו פה ויאמרו איזה משפט כזה, אבל כשמישהו אומר אני משננת לעצמי אותו עד שאני בטוחה שאני זוכרת אותו עד שתהיה לי אפשרות לכתוב אותו. דיברתי עם חברה שלי שהתחתנה ושאלתי אותה איך זה ואיך היא מרגישה אחרי החתונה ובין כל מה שהיא אמרה היה גם את "הכי כיף זה לחזור איתו", היא לא הייתה ברדזילייה משוגעת וחצי מהדברים בחתונה היא לא אירגנה בכלל, והיא אמרה לי היום שזה הכי כיף לה, לחזור איתו הביתה ולגור איתו לחיות איתו, כי זאת המהות של החתונה וחבל שלא כולם רואים את זה יפה כמוהה.

סבתא של מישהי נפטרה ורציתי להגיד לה שאני משתתפת בצערה אבל זה מילים כל כך פשוטות וריקות בשביל להסביר אי פעם למישהו כמה אני משתתפת בצערו כי אומנם לא הבנתי את זה באותו זמן אבל זה שסבתא שלי נפטרה זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי ואני יודעת שאי אפשר לאחל שכל הסבתות יחיו לנצח אבל אם זה היה אפשרי זה מה שהייתי מאחלת לכל אחד ואחד. נכון שיש לי עוד סבים בחיים, אבל זה באמת קשה להתחרות בבן אדם מת, אלוהים שישמור אני כל כך מתגעגעת אליה שזה לא הגיוני. תמיד אומרים שככל שהזמן עובר מתגעגעים פחות אבל אני מרגישה שהגעגועים רק מתחזקים. אין לי מספיק מילים בשביל להסביר את זה אבל נראה לי שאני לנצח אתגעגע אליה בלי סוף. אם תהיה לי בת השם השני שלה יהיה של סבתא שלי.

גיליתי את נפלאות הלפטופ, כאילו את זה שהוא נייד ושאני יכולה לשכב במיטה ולהיות בו שזה כיף כי אני אוהבת לשהות במיטה וזה לא טוב כי ככה אין לי סיבה לקום מפה, אז ניצלתי את שאננות תחילת סמסטר שעדיין אין מה לקרוא או ללמוד ופשוט שכבתי במיטה עד 3 בצהריים, ואז קמתי רק כדי לאכול צהריים כמובן. וכל היום הסתובבתי עם פיג'מה קצרה וזה כיף להיות בפיג'מה כל היום וכיף להיות בבגדים קצרים והכל כיף ו29.2 שמח לכולם ושחודש מרץ יהיה חמים וכיפי כמו חודש פברואר ושסמסטר ב' יהיה מוצלח ומלא ב99 נוספים ווהו

עריכה 5/3 כי נצח יעבור עד שאני אכתוב פוסט

הגיע הציון האחרון ובאופן רשמי אין לי מועדי ב' לסמסטר א' לשנה א' לתואר הראשון שלי וסיימתי אותו עם ממוצע 85 ואני ממש מאושרת וזהו :)