חלמתי שיש פיצ'ר כזה שאפשר לדרג בלוגים אז החלטתי לפרסם את זה כדי שבלוגרים אחרים ידרגו את הבלוג שלי, ואיכשהו זה פורסם בפייסבוק ובקיצור כל האנשים שאני מכירה קראו את הבלוג שלי, אם זה היה קורה במציאות אז כבר עדיף לקפוץ מהגג לפני שאנשים ידעו מה אני חושבת עליהם. אחרי זה חלמתי שיש מלחמה וזורקים טילים על קניון עזריאלי אבל הם לא מגיעים כל כך רחוק והם עוצרים בדיוק ליד המרפסת שלנו, אז החלטנו לסגור את התריס בציפייה שזה יעזור. חלמתי שאני הולכת למסיבה שהאקס שלי נמצא בה והוא כתב לי מכתב שבו הוא כותב שיש לו חברה כבר 16 חודשים וזה בסדר לדעתו כי אנחנו נפרדנו לפני 20 חודשים וכל המסיבה הם התמזמזו מול העיניים שלי. כמובן שקמתי בבוקר כדי לבדוק לפני כמה חודשים נפרדנו, התשובה היא 16. חלומות מקסימים יש לי.

זה ממש נחמד שאנשים רוצים ללמוד אותי, איתם אני לומדת לבוחן בX ועם מישהי אחרת אני נפגשת לעשות תרגיל בY, וגם אנשים רוצים להפגש איתי לא רק ללמוד, כמו שנצא לבר בשישי ונלך לאכול בחמישי אחרי הקורס האחרון ואם אני כבר באיזור אז בואי ניפגש ואולי תבואי גם מחר? והנסיעה הייתה משעשעת כי היינו יחד, ובוא נעשה על האש בפסח ומזל שיש פסח בקרוב כדי להפגש עם כולם, קבעתי באופן כללי כבר עם בסטי בן והחברה מפולין והחברה מכיתה ג' וכמובן בסטי אם היא תצא מהצבא כי היא התגייסה ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה.

באתי איתה לבקום, כמעט ובכיתי אבל ממש החזקתי את הדמעות. מזל מזל אלוהים שהיא היחידה שאני הולכת איתה לבקום כי זה פשוט לא הגיוני לעשות את זה, וזהו, עכשיו באופן רשמי כל החברים שלי בצבא (חוץ מהעתודאים כמובן), וזה מטופש אבל אני מרגישה שזה עושה לנו קצת טוב, היא התקשרה אליי בוכה באחד הימים והתחלנו ביחד לפרק לגורמים כל טענה שלה ללמה רע לה שם ובסוף מסתבר שכל דבר בנפרד בסדר אבל הכל ביחד לא, וזה נראה לי כמו מסקנה סבירה כי זאת המטרה שלהם בטירונות. בשישי דיברנו בטלפון איזה שעה ופתאום יש מלא סיפורים וזה לא רק אני שחופרת. נראה לי שזה יעשה לנו טוב, זה שצריך לרדוף אחרי שיחות והודעות ופגישות וזה לא שזה כל הזמן מונח שם ואף אחד לא מתייחס לזה. 

היה בוחן שהלך לי בין סביר לסבבה (בין מזעזע למעולה) ולא ידעתי לאיזה ציון לצפות, קיבלתי 89 כשהציון הכי גבוה בכיתה זה 92, קיבלתי את הציון הכי גבוה מכל החברים שלי ויותר גבוה משתי הבנות שלמדתי איתן (וגם יותר מזאת שהשוונו יחד את התשובות האמריקאיות, במהלך הבוחן). אני מרוצה כי לא ציפיתי לשום ציון, עכשיו אני נזכרת שבמהלך הבוחן יצאתי לשירותים כי הייתי בלחץ ולא ידעתי איך להמשיך, אז תמיד כשאני ככה אני יוצאת לשירותים להתרענן לרגע ולחזור עם רעיונות חדשים. ומצד שני אם כבר קיבלתי בין הציונים הגבוהים למה לא עוד נקודהההה זה הורג אותי! בחמישי היה לי עוד בוחן, זה כל כך מתיש! אני מרגישה שאני יכולה לנשום שוב רק כשעוד בוחן נגמר, אני צריכה להרגע עם הלחץ אחרי הציונים באמת.

היום, ביום הראשון של חופש פסח, לפני שנתיים עשיתי מועד ב' במתמטיקה. המורה נתן לנו לעשות שני מועדי ב' שישפרו את שני המבחנים הכי נמוכים בשנה, לא חשבתי שאני אצליח לשפר כל כך אבל אמרתי שהציון הכי נמוך שלי זה 30 ויהיה קשה לא לשפר אותו. בשני המבחנים קיבלתי 28 ו32 לא זוכרת באיזה סדר. רציתי למות. בסוף בבגרות הוצאתי 85 ועם השקלול זה יצא 82. חזרתי בבלוג לתקופה ההיא וקצת עצוב לי לראות כמה הייתי עצובה, אני גם זוכרת שהייתי עצובה אני לא צריכה לקרוא בשביל להזכר בזה. אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן לא הייתי אומרת לעצמי שלא צריך להיות עצובה כי זה לא היה עוזר, פשוט הייתי אומרת לעצמי שהכל יהיה באמת כל כך טוב ששום דבר מזה לא ישנה. סיימתי תיכון והנה אני מסתדרת ממש ממש אחלה בחיים למרות שקיבלתי כאלה ציונים, העיקר שאני תותחית בלוח הכפל, שברים ואחוזים, זה הדברים היחידים שבאמת יש לי צורך בהם. שמרתי את המבחנים כדי להזכיר לעצמי כמה התקדמתי בחיים. סיפרתי את זה לבסטי בן והוא אמר שהוא מעריץ אותי על הזיכרון שלי ושיהיו לי הרבה סיפורים לספר לנכדים שלי. ואת זה זכרתי לגמרי בעצמי לא כי כתבתי על זה בבלוג!

כמו כל בחורה שלא עידכנה את הבלוג שלה, ראוי לספר אילו פרטי ביגוד התווספו לארון שלי וכמה זה משמח אותי - אמא קנתה לי סווצ'רט לבן נעים מחו"ל, אחותי קנתה לי חולצת בטן בצבע כחול כהה כמו שהיא מכירה אותי ומלא m&m וקינדרים קטנים כדי למלא את הבטן הזאת מחו"ל אחר. קניתי מגפיים בצבע בז' כי סוף עונה והכל זול, קניתי 3 סוודרים בצבעים שחור, אפור כהה וורוד, כל אחד ב20 שח כי סוף עונה והכל זול. קניתי 2 שמלות קיציות כאלה חמודות במחיר ממש נחמד לשמלה.

התחלתי לראות את העונה החדשה של מחוברים, ראיתי את העונה הראשונה שהייתה לפני מיליון שנה ומאז לא ראיתי, הסיבה שהתחלתי את העונה היא הסולן של הלהקה של חיי מופע הארנבות, שנגיד ציטוט משיר שלהם נמצא בכותרת של הבלוג ועוד ציטוטים חרוטים בלב ובין הדברים הבודדים הטובים שקרו לי בחטיבת ביניים, וכשאני שומעת את השירים לפעמים עולים לי אותם זכרונות רעים שאני מנסה בכל הכוח להדחיק ומצד שני נזכרת ביום ההוא בקפיטריה שישבתי עם הילדה הכי מגניבה בעולם והיא השמיעה לי שירים של הלהקה שהיא הכי אוהבת וכמובן שחזרתי הביתה ולא הפסקתי לשמוע אותם

לפעמים בא לי יותר שעות ביממה, שיהיה לי יותר זמן ללמוד, ויותר זמן לצאת ולעשות דברים כיפיים, אולי לעבוד או אפילו להתנדב, לראות יותר טלוויזיה בלי להרגיש אשמה או אפילו לישון, פשוט לישון, למרות שזה מרגיש כמו זמן שמתבזבז ולא מנוצל אבל בא לי לקום בלי שעון מעורר.

אני חושבת שאני לוקחת דברים קשה מידי, הכל באמת באמת נהדר, אני שמחה, אני מצליחה בלימודים, יש לי חברים, אני עושה דברים שאני אוהבת כל הזמן, אז לא הכל מושלם כמו בדמיונות שלי אבל זה אף פעם לא יהיה ככה. אני צריכה לקחת מה שיש בשתי ידיים ולהגיד תודה.