יום ראשון האחרון היה בערך היום הכי ארוך בעולם וקרו בו כל כך הרבה דברים שזה לא אמיתי. השכמתי ב6 ועשרים לפנות בוקר, נתקעתי שעה בפקקים בדרך לאוניברסיטה, היה שיעור אחרון עם המרצה הכי מקסים בעולם שאמר את דברי הסיום הכי כנים ששמעתי, שאנחנו מוזמנים תמיד למשרד שלנו או לשבת על כוס קפה כדי לדבר על החומר או על כל דבר אחר שנרצה להתייעץ איתו, וזה היה כל כך יפה ואמיתי ולא שומעים את זה מהרבה מרצים והלוואי והוא היה מלמד אותי את כל הקורסים ושאני לא אצטרך מועד ב' פליזזז. אחרי זה צעדתי לבדי למקום ממכר המזון האהוב עליי באוניברסיטה והתכוונתי נפשית לאכול לבד כי חברות שלי החליטו ששיעור אחרון ואי אפשר להבריז ומועדון ארוחת הצהריים של ראשון נסגר רשמית, או אז ראיתי את זה שהיה לי עליו קראש באזור סוף סמסטר א' (המכונה גם חשג) וזיהיתי אותו מאחור אבל עשיתי כאילו לא ראיתי ואז הוא קרא לי, דיברנו כמה דקות והוא הציע לי לשבת ואז אכלתי מולו את הטוסט הכי ענק בעולם כך שאם היה סיכוי עכשיו אין. האמת שהיה ממש נחמד לדבר איתו חוץ מזה שהייתי צריכה לשחק אותה קצת טיפשה (רגע אז מה תגיד מתי סיימת תיכון, כאילו אני לא יודעת בדיוק מתי). ואז בעודי צועדת כלומר זוחלת עם שאריות טוסט בשיניים לשבת בספריה מישהו פנה אליי, בהתחלה חשבתי שזה מהאנשים שמציעים לך להצטרף לאיזה מועדון סטודנטים/ התנדבות/ אנאעראף ועניתי לשאלות שלו עד שהוא התחיל לנחש באיזה פקולטה אני לומדת ואמר שאני נראית חמודה אז הוא היה חייב לפנות אליי. היה לי ממש לא נעים כי רציתי ללכת לשירותים ולשטוף את עצמי וגם כי, למען האמת הוא לא היה נראה טוב בכלל, ואני יודעת שזה שטחי אבל כשמישהו מתחיל איתי וכל ההיכרות שלי איתו זה איך שהוא נראה זה פקטור די משמעותי. אז סירבתי בנימוס והלכתי אבל אז הוא פשוט התחיל לצעוק ולרדוף אחריי(??) ושאל אם יש לי פייסבוק ואמרתי שלא אז הוא שאל אם יש לי טלפון ואמרתי שעדיף שלא ופשוט הלכתי. הייתי מוחמאת אם הוא היה עוצר וזהו. אני יודעת שזה קשה להתחיל עם בנות ואני בעצמי לא יודעת איך לעשות את זה אבל אלוהים לרדוף אחריי באמתת לא יעזור! אחרי שהלכתי להקיא קצת מכל זה מצאתי מישהי שהתכתבתי איתה ממש 5 דקות קודם בנוגע לטרמפ וזה ממש הפתיע אותי וגם קצת מנע ממני לבכות בשירותים על החוויה הממש לא נעימה שעברתי. הלכתי לספריה בעודי מסננת הודעה בפייסבוק מחברה, הולכת למקום ממש אקראי שבדכ אני לא יושבת שם, בום החברה שסיננתי שם. כמה פוקסים יכולים להיות ביום אחד? בום! יהיו עוד. צעדתי לשיעור האחרון בקורס הכי משעמם בעולם שהיום גם התחלתי לסכם אותו ואני באמת תוהה איך אישרו להעביר קורס כזה ומי החנפנים שמעיזים לומר למרצה שהקורס הזה גם מעניין?!?! נסעתי עם חשג הביתה באוטו המהמם שלי, הלכתי לשנץ שעה ואז התחלתי להתכונן והלכתי למסיבת סיום השנה שלנו שנערכה באולם אירועים. היה מדהים!! בהתחלה באתי והצטלמתי מאתיים פעם עם חברות וכל התמונות מילאו את הפייסבוק ומיליון התראות על לייקים מפיצות לי את ההתראות. לא אכלתי כלום כי התחיל מחזור שגרם לי להיות אנורקסית ליומיים וחצי (וגם להצטער שאני חיה ביומיים הבאים). שתיתי בהתחלה ספרייט עם וודקה כחצי כוס ואז נמאס לי. היה מין אירוע אוסקרי כזה מקסים ומצחיק שאחריו המנחה החתיך משנה ב' בא אליי ולחברה שלי בשביל לשאול איך הוא היה (חתיך הורס) ולחבק אותנו (למה הוא הולך לחילופי סטודנטים למה?? על מי ארייר במסדרונות הפקולטה?). היו ריקודים שהיו כיפיים וזורמים וממש השתחררתי ורקדתי כאילו אין לי עקבים של 12 סמ שחששתי להוריד שמא כולם ידרכו עליי. לאורך הערב הזמנתי עוד פעמיים וודקה תפוזים שהיו ממש לא מוצלח וזנחתי אותם אחרי שני שלוקים. הרמתי שוט עם העתודאית האהובה ועם החונך שלי!! הוא בא שיכור לרחבת הריקודים עם ג'וינט וודקה (או משהו מגעיל אחר) ומזג שוטים, הרמנו ואמרתי תודה החונך, תכלס דוגמא ומופת. אחרי כל השתייה הזאת הייתי די ממש שיכורה, זה כאילו לא ששכחתי הכל, אני זוכרת הכל ואני אוהבת את זה! אבל איכשהו אמרתי דברים בלי לסנן, פשוט עלה לי משהו למוח ומיד הוצאתי את זה מהפה, נגיד כשישבנו בחוץ ורצינו לעשות סלפי התכוונתי להגיד שלא רואים את השמלה שלי ובגלל שזה סטרפלס זה נראה שאין לי חולצה ויצא לי רגע לא רואים את הציצים וזה יצא לא טוב חחחח. או נגיד שעמדתי ליד הבר לחכות למים ובהיתי במישהו, המישהו (שכבר כתבתי עליו שורה בערך) הוא עתודאי שסיים בפקולטה וממש חתיך אז שמתי לב לקיומו, הוא קלט שבהיתי בו, חייך אליי והביא לי קשית שהוא קיפל כזה (שמתי לב רק אחרי כמה דקות שאני מחזיקה את זה כמו מפגרת) אמרתי לו את המשפט פתיחה הכי מושלםםםם בעולם!!! והוא אמר שהוא מובך ומוחמא שאל עם מי יש לו הכבוד (איתיייי) ולחץ לי את היד, אמרתי לו שאני גם עתודאית דיברנו כמה דקות ואז הוא שאל אם יש לי פלאפון לרשום מספר והפלאפון היה רחוק ממני, אמרתי לו שאני אשלח לו הודעה בפייסבוק. ובשני בערב אכן שלחתי לו בקשת חברות והודעה בפייסבוק, התכתבנו כמה זמן, בהתחלה ובסוף הוא הראה התלהבות ושאל שאלות אבל באמצע הרגשתי שאני סתם חוקרת אותו והוא עונה. בכל מקרה נכון להיום הוא לא יצר קשר וכנראה לא יצור ואני לא יודעת מה אני חושבת על זה. אני חייבת לציין שהוא מקסים כי כשישבתי בחוץ והייתי ממש על סף בכי הוא ראה אותי מרחוק וסימן לי כזה אם אני בסדר (אני חושבת, הייתי מסוחררת ובלי משקפיים) וזה היה ממש מקסים. והוא גם עשה לי לייק לתמונה עם העתודאית בפייסבוק. אחרי שהתחלתי איתו (נראה לי הבחור השלישי שהתחלתי איתו בחיי! כן אני סופרת) זרקתי פלירט גם למישהו מהכיתה שלי שכבר כתבתי עליו יותר מידי ונראה לי שבאותו ערב הבנתי שלא בא לי עליו יותר. ויצאתי החוצה כי הייתי ממש שיכורה והתחלתי להרגיש לא טוב. קלטתי שבחוץ יש חופה שכאילו מוסתרת ורצתי (סתם לא באמת רצתי) לעתודאית לספר לה שאני מוכנה להתחתן. ישבתי בחוץ וניסיתי לעשות כאילו אני לא מקשיבה לשיחה של שתי בנות שנדחפתי להן כי לא היה לי מקום אחר לשבת בו אבל באמת כן הקשבתי להן למרות שזה לא היה מעניין ונזכרתי בפעם האחרונה שהייתי שיכורה ככה ושקקי בא אליי ושטף לי את הפנים שאני ארגיש יותר טוב (סתם זה לא פעם אחרונה שהייתי שיכורה אבל הייתי שיכורה מכדי לזכור את זה). העתודאית המקסימה הלכה להביא לי מים וגיליתי שאין לי איך לחזור הביתה, ידיד שלי הציע לי לבוא לישון אצלו בסלון ושמחר הוא יחזיר אותי כי לטענתי נראתי כמו זונה מכדי לחזור עם עקבים ושמלה ואיפור מרוח ברכבת, לא הסכמתי שהוא יסיע אותי את כל הדרך, בסוף חברה מקסימה אחרת החזירה אותי למרות שזה היה עיקוף של לפחות 20 דקות. כולם אמרו שאני ממש חמודה שיכורה (וגם קצת מפגרת) הלכתי להביא לעצמי מים וזה היה ממש מאתגר ואז גם היה השלב שהייתי על סף בכי. אבל אז חברה שלי הבינה שהיא לוקחת אותי כי אחרת אני אשאר לישון שם על הרצפה. הלכנו שיכורות לאוטו (לא הנהגת כמובן) ואני לא זוכרת על מה דיברנו אבל זה היה ממש מצחיק. היה לי כל כךךךךך כיף וואוו! אז מה אם זה ממש שטחי וזה בגלל שהייתי שיכורה וממש יפה ואז מה עם החתיך הממש גבוה לא שלח לי הודעה.

רציתי לציין שלכבוד המסיבה פתחנו קבוצה נשית במיוחד שנקראית "מה נלבש למסיבה??" ודנו שם בסוגיות ברומו של עולם כמו מאיזה בד השמלה, איזה חזיה ואיזה נעלים ואיזה גוונים כן ומה לא. על השמלה שלי אמרו "השמלה מדהימה! ומחמיאה! ואחרת אמרה - מהמם! שזה ממש כיף, נראה לי נשאיר את הקבוצה לסוגיות חשובות נוספות.

אני לא מאמינה שאני מסיימת שנה א' אומיגדדדדדדדדדדדדדדדד. אני חייבת לומר שזאת הייתה שנה נפלאה, נהדרת, מקסימה! פגשתי הרבה אנשים שנכנסו לי עמוק ללב ואני אוהבת אותם כאילו הכרתי אותם כל חיי, חוויתי הרבה דברים, אני מרגישה שהתבגרתי וגדלתי, אני כל הזמן מקבלת מחמאות ובאופן כללי מרגישה מאד אהובה ורצויה. אני הרבה יותר רגועה (לא במבחנים אבל באופן כללי) אני פחות מתרגשת מדברים קטנים ויודעת להרגיע את עצמי בקלות. הפכתי לחרשנית רצח שמבלה ימים ולילות בספריה וקובעת אינסוף דייטי לימודים עם חברים. אני מאושרת ורק קצת עצובה שתקופת המבחנים מתקרבת. הפעם היא די מחולקת לשניים – שלושה מבחנים בשבוע וחצי הקרובים ועוד שלושה מבחנים שבועיים אחרי בהפרשים של שבוע, ואז קייטנת הקיץ השנתית שלי שבמקום להרוויח עליה כמה אלפים אני ארוויח בהרבה זיעה וזמן במדים כמה מאות שקלים.

מה עוד היה לי בשבועות האחרונים? בשני הבחנים האחרונים באנגלית הפצצתי בציונים של 84+ וציון ההגשה שלי המריא מעובר בלחץ ל80 שזה מדהים בעיניי! לבסטי היה יומולדת, הלכנו לדייט וראינו את ללכת בדרכך שהיה טיפה מאכזב, קניתי לה כוס עם שוקולדים, צמיד וטבעת לרגל שנשבעת שהיא התלהבה מזה כאילו זה טבעת נישואין ולק כי חברות אמיתיות מביאות אחת לשנייה לק ומאז לא ראיתי אותה ואני כנראה לא אראה אותה עד להפוגה אחרי המבחן השלישי כי לא יהיה לי זמן לנשום. היה שבועות החג האהוב עליי, הייתה ארוחת חג מושלמת של בלינצ'ס, סלט יווני, סלט תפוחי אדמה, פלטת גבינות, לחמניות גבינה ופשטידת ברוקולי שאני נשבעת שאני לא אוהבת אבל זה היה טעים ואופס לא נשאר מקום לקינוח, מזל שבימי הולדת מביאים לי עוגת גבינה כי זאת העוגה האהובה עליי. בחמישי שעבר הלכתי עם 3 חברות לקניון, החלטנו להיות שמנות והזמנו 3 מנות – פיצה, פסטה וסלט טוסט וחיסלנו הכל יחד, היה ממש כיף וצחקתי בלי סוף וזה אחרי בוחן שחרשתי אליו כמו מטורפת (בשבועות, עם שתי חברות בשלושה ימים). אמרו לי שאני צריכה ללבוש רק שמלות וחצאיות כי ממש יפה לי ושאני תותחית שאני יוצאת לריצות.

לפני שבוע ציינו 4 שנים לסבתא שלי, היו לי כמה ימים ממש קשים שכל פעם התחלתי לבכות. בקבר שלה כתוב "אהבתה הובילה אותנו בחייה והיא תשמור עלינו לנצח. נתגעגע אלייך תמיד" איו לי מילים לתאר כמה שזה נכון. זה מצחיק שהאישה עם הלב הכי גדול ביקום נפטרה מדום לב, אבל כנראה שככה זה, התקף לב זה פשוט מלאהוב יותר מידי. אין לי מילים לתאר כמה אני מתגעגעת אליה בטירוף וכמה אני אוהבת אותה. נזכרתי בקטע מצחיק שהייתי עושה, תמיד אבל תמידדדד שנייה לפני שהיינו הולכים מהם בשישי בערב הייתי אומרת שאני צריכה לשירותים ושיחכו לי למטה, וככה הייתי גונבת סוכרית חמאה מהמגירה ועוד 3 דקות רק שלי עם סבא וסבתא. אלוהים מה הייתי עושה בשביל עוד פעם כזאת. אבל הנה אני גדולה ובכלל לא בוכה. אני בטוחה שסבתא גאה בי שסיימתי שנה א'.

סיימתי שנה א' אני לא מאמינה (נכון שיש מבחנים אבל צריך לעצור שנייה ולחגוג כי אחרת לא עוצרים וחוגגים)

may the odds will ever be in my favour