מצד אחד הזמן עובר מהר בצורה לא הגיונית, איך עברו 10 חודשים ואיך סיימתי כבר שנה א'?! מצד שני הזמן לא זז, עוד רגע אוגוסט, אה לא עוד לא אוגוסט אה רגע אפילו לא יולי (עכשיו כבר כן אבל כשחשבתי על זה עוד לא היה). והנה בום עוד תקופת מבחנים הגיעה.

אני חייבת לציין שתקופת המבחנים בקיץ יותר כיפית מתקופת המבחנים בחורף. כאילו זה לא כיף וזה לא כיף, אבל! יותר כיף לעשות מבחן בכפכפים ולא במגפיים, כיף לבוא למבחן עם טייץ וגופייה ולא טייץ וחולצה וסוודר וסווצ'רט ומעיל וצעיף, כיף לחגוג אחרי המבחן באייסקפה וגלידה וכיף לי לשבת ולשים רגליים על אדן החלון כי שמש ונעים ויותר כיף שב7 וחצי עדיין ממש מואר בחוץ והיום יותר ארוך וכיף המחשבה שאחרי המבחנים יש חופש ולא עוד סמסטר. במבחן באנגלית יש לי 96 וחבללל שזה לא נכנס לממוצע זה קורס קל בצורה מגוחכת וחוץ מזה שזה דרש ממני לקום כל שישי מוקדם בבוקר הוא היה ממש אחלה. היה עוד מבחן במקצוע כללי, יצאתי ממנו בהרגשה לא ממש טובה אבל ממה שהשוויתי יהיה בסדר ואתמול היה מבחן במקצוע ממש חשוב שאני כנראה גם אעסוק בו בחיים האמיתיים וגם הרבה נ"זים ובאמת ידעתי את החומר פצצה למדתי שבוע וחצי בלי סוף, חוץ מזה שהייתי כל הקורס עם יד על הדופק ושהוצאתי ציון מהמם בבוחן וציון טוב בעבודה וידעתי מה קרה בכל פס"ד ואיזה מאמר הפליץ כל פרופסור לא חשוב על כל נושא והדפסתי 10 מבחנים עם פתרונות ופתרתי וקראתי הכל ונשבעת שאני יודעת את כל החומר של הקורס מהתחלה עד הסוף בעיניים עצומות ולמדתי גם מה שאמרו לא ללמוד ואוף היה מעצבן היה מבלבל והיה קשה ויכולות החרטוט שלי לא היו בשיאן ואני ממש מקווה לקבל 78 לפחות כדי שיהיה לי סופי 80 אבל תכלס אני אצטרך לאכול כל ציון כי אין לי מועד ב' רק בבקשה שאני לא אכשל כי אז אני אעשה את המבחן בעוד שנה וממש ממש לא בא לי.

בכל מקרה עכשיו יש טיפה זמן לנשום ונגיד היום היה ממש מדהים, קמתי בלי שעון מעורר! וישנתי 12 שעות וזה לא קרה הרבה מאד זמן! כי גם בימים שקמתי בלי שעון מעורר עדיין כשקמתי ב10 בערך לא חזרתי לישון כי צריך לשמור על שגרת שעות שינה סבירה ותמיד צריך ללמוד משהו או לקרוא משהו או משהו לימודי כלשהו יקרה בקרוב אבל עכשיו יש לי איזה שבוע ממש לנוח ולהרגע ולא לעשות שום דבר מלחיץ ולימודי איזה כיף.

אז סגרתי את הבלוג לשבוע וחצי בגלל סיבה מפגרת שאני אחראית לה אבל בסדר עבר, שיניתי את המספר של הבלוג והיה לי קצת עצוב שהמספר המקסים הקודם שלי נעלם לו, אני ממש מתקרבת ל10,000 כניסות לבלוג וזה ממש רגע מכונן. פתחתי את הבלוג לפני 6 וחצי שנים כשהייתי בכיתה ז' ועכשיו אני בת 19 מסיימת שנה א' ואני עדיין פה, ובדרך 10,000 פעמים נכנסו לבלוג וקראו מה שהיה לי לכתוב (נוריד בערך מיליון פעם שאני נכנסתי לא מהמשתמש אבל עדיין). מדהים לחשוב על זה ומדהים לחשוב שגם אם כל האנשים שאני מכירה בעולם היו קוראים פה (אז הייתי מתה) והיו נכנסים לפה כל הזמן עדיין צריכים להיות אנשים אחרים שעברו פה אי פעם.

לפני שנתיים היה הדייט הראשון שלי בחיים, הייתי ממש לחוצה ונרגשת ובערך שעה לפני הדייט אמרתי לבסטי שאין לי כוח לזה ואני לא רוצה כלום, וזה מצחיק כי באותו יום היא גם רצתה תמונות שלנו (אפילו לא זוכרת למה) אז שלחתי לה תמונה מקסימה של שתינו משבועיים לפני. וזה מדהים שביום שאני מסתכלת למצלמה ומוציאה לשון ומאושרת מהבגרות האחרונה (שקיבלתי בה ציון זוועה אגב) וכמה ימים אחרי זה אני הולכת להכיר מישהו שישפיע לי על החיים ככה בלי שאני יודעת בכלל. כעבור שנה ויום בדיוק יצאתי לדייט הראשון השני בחיי. לא הרבה זמן אחרי כשנפרדנו אמרתי שהדייט הבא יהיה ב7/7 בחצי צחוק כי זה היה לפני 11 חודשים אבל לאחרונה כשהתאריך התחיל להתקרב אמרתי שאין לי בעיה עם זה. אבל הנה יולי ואין לי שום דייט ראשון. אני כבר כמעט שנה לבד ולא כיף לי להיות לבד, בא לי מישהו לחוות איתו את הדברים המשמחים וגם את הדברים העצובים, אני נמצאת כרגע במקום מאד טוב בחיים שלי ואני מאד שמחה ומרוצה מהרבה בחינות (לימודים, חברים, נהיגה, ספורט אפילו, ביטחון עצמי) וכל כך הייתי רוצה לחלוק את זה עם עוד מישהו, סתם לצאת לאכול או ללכת לסרט או לטייל בפארק באמצע הלילה כי ביולי בלילה המזג אוויר מושלם.

אני כל הזמן מנסה לחפש סימנים החתיך הגבוה עשה לייק לתמונה שלי בפייסבוק וקקי עשה לי עוקב באינסטגרם למרות שאין שם כלום (כבר שנה אנחנו לא באותה כיתה ולא התראנו מאז נובמבר) אבל כמו שבתמונה חייכתי למצלמה וידעתי שהכל יהיה טוב מבלי לדעת שבעוד כמה ימים אפגוש מישהו שישנה לי את החיים, כל יום עשוי להיות כזה, ואי אפשר לדעת, וזה מה שיפה פה. הכל יהיה בסדר אני בטוחה.