סגרתי שבועיים בבסיס, השבת הייתה סבבה, הקושי היה בשאר הזמן. בחיים לא התגעגעתי ככה לבית, בחיים לא התגעגתי להורים שלי ככה. ביום ראשון בערב הייתי בארוחת ערב והיה לי מגעיל כרגיל ורציתי ממש לבכות כי הבנתי שאתמול הייתי בבית וזה הרגיש לי כמו לפני שבוע ואני אהיה בבית רק בעוד שבועיים ואיך אני אשרוד, אז אני כאן כדי לספר. ביום ראשון היו מטווחי לייזר, הייתי עם המ"מ שלנו שמלחיצה לי את החיים ועשיתי כביכול 5/6 אבל זה בעצם 5 מתוך מיליון. ביום שני היו מטווחים אמיתיים שלא הלכו ממש טוב, המקבץ שלי כל כך גרוע שלא אפסו לי את הנשק. מטווחי לילה למזלי לא עשיתי כי רציתי למות באותו זמן, הכל היה חשוך ולא ברור והייתי עייפה ברמות מפחידות. ביום שלישי התחלנו לעשות שמירות על הבסיס, סהכ עשיתי 4 שמירות - הראשונה הייתה של שעה וחצי והייתה ממש קלילה ומצחיקה, בשמירה השנייה הייתי עם מישהי ודיברנו בלי סוף והכל היה נחמד, עד שעברו 3 שעות ולא באו להחליף אותנו, בסוף היינו שם 5 שעות ואז כעסו עליי שאני כועסת, הארוחת צהריים נגמרה מזמן וזכיתי לקבל מים רותחים למנה חמה שמסתבר שהקונספט הזה לא כזה טעים. בחמישי היו לנו עוד שמירות והייתי אמורה לעלות לשמירה אבל אופס לא היה בלבול ברשימות ולא עליתי, טוב אני לא אבכה. הנוהל שמירות-שבת בעצם היה משלישי עד ראשון בבוקר, וככה בעצם מורחים טירונות 02 על 5 שבועות. עוד 2 שמירות היו לי לבד במקום די מבודד ככה שהחלטתי לעשות הופעות, אני עומדת ושרה ואף אחד לא שומע. מסתבר שאני לא מכירה מילים לשירים, רק שתי שורות מכל פזמון וזהו בערך, עשיתי צמות בכל הראש, זה יצא ממש מכוער אבל זה היה מצחיק, בעיקר חשבתי על דברים וקראתי את כל הגיגי החוכמה שכתבו על הקיר כמה וכמה פעמים. מתישהו גם הייתה לי שמירה על המאהל בשעה 4 וחצי לפנות בוקר. התעוררתי ב4:23, הנחתי על עצמי חולצה ומכנסיים ושמתי נעליים, הלכתי לפיפי והחלפתי את השומרת שלפני, עשיתי שלוש סיבובים - באחד סידרתי את החולצה והמכנס וקשרתי שרוכים, בשנייה הסתרקתי ועשיתי צמה, בשלישית הלכתי להטעין את הפלאפון ולקחת מברשת ומשחה ולהעיר את המחליפה שלי. ב5 צחצחתי שיניים וחזרתי למיטה לעוד שעה עד ההשכמה, השמירה הכי קלה בעולם בחיי. קיבלתי שעה ביציאה על המעשה החמור מאד- היינו צריכים למלא משהו עם המספר אישי אז הוצאתי את הדסקית לבדוק מה המספר, מפה לשם המ"מ המפחידה הגיעה ונגמרו ה10 שניות ועדיין לא סיימתי לסדר אז קיבלתי שעה, בהחלט מעשה נוראי. בח' שעות ביציאה היא אפילו לא ידעה למה קיבלתי אז סיפרתי לה ואמרתי לה שאני לוקחת אחריות וזאת הייתה טעות שלי (כי שמעתי שזה מה שהיא אמרה לזאת שלפני) והיא אמרה שהתשובה שלי בוגרת, בתכלס רק סידרנו פחיות שזה קל וזה גם תורם לאיכות הסביבה, זה סתם מעצבן שעל שטות כזאת קיבלתי שעה ועל הפקרת נשק במסדר בנות קיבלו שעתיים. בשבוע השני ירדנו לשטח לשלושה ימים - זה היה בערך, הנה דיונת חול - אתן פה, ביי. ביום הראשון הרגשתי זוועה, היו לי סחרחורות ובחילות וכל מה שקיבלתי זה תשתי מים, היה לי כל כך רע שביום השני כשהרגשתי יותר טוב כבר לא היה לי אכפת שאני מסריחה ברמות אחרות ושלא התקלחתי יומיים ולא החלפתי תחתונים יומיים. גם שם עשינו מטווחים שהיו גרועים, בלילה קלעתי בדיוק 0/10 כי פשוט לא ראיתי כלום ושום דבר. בשכיבה וכריעה היה לי 2/5 ובהתקלות המפגרת שלידי החליטה שהיא יורה למטרה שלי אז פסלו את שתינו, כאילו גם ככה כנראה לא הייתי עוברת אבל תני לי להכשל בעצמי, אחרי זה חזרנו לבסיס והתקלחתיף הרגשתי כל כך נקייה וטהורה בחיי שלא חשבתי שהג'יפה שם תהיה המקלחת הטובה בחיי. בראשון גם הייתה תורנות מטבח, היה מצחיק ממש, הכנתי פסטה שזה כלל לפתוח מלא שקיות של פסטה ואז "חכי 5 דקות ואני אגיד לך, סבבה?" שאל הטבח ואמרתי סבבה בעודי שומרת במשך חצי שעה על מגש פסטה ומתה מצחוק מזה שאני לא עושה כלום. אחרי זה הכנו את הפסטה עצמה וטחנו בלי סוף, הטבח אגב היה ממש חתיך אבל כנראה שלא חכם מידי. אחרי זה אכלתי צהריים ויצאתי על חצי ב' לבסיס ובנים התלהבו, כי כאילו זה הכי מלהיב שיש שם. אחרי זה הלכתי למדיח ופיניתי כלים נקיים, יצאתי קצת לעזור לבנות בחוץ לעשות כלום וראיתי מפקד שהיה שכן שלי, חזרתי למדיח להדיח כלים מלוכלכים והייתי בבונדינג טיים עם המפקד. בחמישי אחרי השטח לא היה לנו מה לעשות אז עשינו מסדר ציוד, איכשהו בדקה האחרונה קיבלתי מימיה ובית מימיה שכנראה נאבד לי בכלל לא נבדק (למרות שיש לי איפשהו 2), אחרי זה ניקשנו עשבים איזה שעתיים וזה היה כואב אבל מצחיק ברמות. בשבת היה ממש נחמד, לא באמת היה לי עצוב בשבת זה סתם היה מבאס לא להיות בבית שבועיים. השינה הכי טובה שלי בשבועיים האלה הייתה כשקמנו ביום ראשון ב5 בבוקר לתורנות מטבח אבל אז הטבחים לא קמו אז פשוט לא הייתה ארוחת בוקר וחזרנו לישון לעוד שעה. מקום שני הייתה בנסיעה לשטח, ראיתי את האוטובוס יוצא מהבסיס והתעוררתי 2 דקות לפני ההגעה ליעד.

ראינו בנות שמצטלמות בניקוש עשבים והתחלנו להגיד איזה מצבים צריך לצלם, כי אם מצלמים הכל אז עד הסוף - #מדיחהכלים # עולהלשמירה #מטווחילילה #מסדרבוקר # סימןירוקמהנשק#חדלחילהים, נכנסו לדקויות ממש אבל זה הצחיק כל כך. המפקדת עשתה לנו פעילות בשבת, ואחת הבנות באוהל שאלה אותה אם היא רוצה לעשות את זה באוהל שלנו, נעשה מסיבת חטיפים, היא לא צחקה. בארוחת שישי ממש רצינו לשבת ביחד כל הבנות של האוהל וזה קשה לשמור 7 מקומות, זה היה ממש "you can't sit with us" מmean girls. לפני המסדר שעות ביציאה נתנו לנו למלא מים, אז מישהי הלכה למלא הרבה בקבוקים והיא לא הספיקה לחלק אותם, הממ קראה לה והיא ניסתה לבוא עם כל הבקבוקים אבל היא לא הצליחה להרים את הכל, באמת שזה היה גדול ופחדתי לצחוק ושהיא תתן לי שעה ביציאה.

באופן רשמי אני רוצה לומר שסיימתי שנה א' ואני לא עושה מועדי ב' ווהווו. במבחן בכלכלה קיבלתי 66 שזה קצת חרא אבל המבחן היה לי קשה והיה פקטור של 12 נקודות ויאללה די נמאס לי לא עושה מועד ב' העיקר שעברתי. בקורס משפטי חשוב קיבלתי 90 סופי, בעזרת בונוס של 5 נקודות שרק 5 אנשים מהכיתה קיבלו אותו אז ווהו לי. אני מסיימת שנה א' עם ממוצע 85 (ו21 נ"זים), מרוצה בהחלט! כשהייתי במטווחים ביום הראשון רציתי למות, אבל אמרתי לעצמי שאז מה שאני לא מצליחה, קיבלתי 90 בקורס במשפטים וזה מה שחשוב בחיים (האמיתיים שלי לפחות).

היה טו באב ואחרי שנתיים עם חבר ביום הזה הייתי לבד, מזל שלא היה לי זמן להתמרמר על זה כי הייתי בצבא ואפילו לא ידענו מתי בדיוק זה יוצא. אני רווקה ברמות אחרות. בעוד חמישה ימים יהיה גם ה1 בספטמבר השני שלי שאני לא בבית ספר. מזל שאני במקום הרבה יותר טוב מאיפה שהייתי לפני שנה. בפעילות צוותית שהייתה לנו נשאלנו האם אנחנו בגלות או במלכות, אמרתי ללא ספק שאני במלכות והזמן הזה בצבא רק גורם לי להעריך יותר את החיים המדהימים שלי, אם זה בלימודים, המשפחה או החברים.

הסופש אומנם היה ממש קצר אבל היה לי כיף, איכשהו יצא שעד כה ישנתי רק 8 שעות שזה הספק ממש מביך עבורי, שעה שנצ ו7 בלילה. החזרתי את עצמי הביתה מהרכבת, התקלחתי, פרקתי את המזוודה, ראיתי המירוץ למיליון עם קציצות ברוטב עגבניות ואורז ושנצתי. אמאבא ואחיות שלי חזרו הביתה, בערב הלכנו לסבא ובלילה יצאתי עם חברים, עכשיו זה מרגש כי א. ים זמן לא ראיתי אותם (נראה לי באיזור מרץ זה היה פעם אחרונה) ב. לא יצאנו ממש מעולם ג. הם עודדו אותי ממש. בהתחלה אמרנו נצא לקינוח/מילקשייק במסעדה, אבל היא נסגרה מוקדם ושמענו שאין תור בבר שנמצא ליד אז נסענו לשם. אומנם לא שתיתי כי הייתי עם אוטו, אם הייתי יודעת שנצא לבר הייתי מתארגנת על טרמפ אבל לא רציתי סתם להסחב בשביל מילקשייק (שהיה ממש אלוהי). דיברתי עם ידיד שלי שגם לומד באוניברסיטה ולא ראיתי אותו הרבה זמן, ראיתי חברה שלא ראיתי הרבה זמן גם, הרגשתי שהטירונות ממש במקום כי יש לי מלא נושאי שיחה איתם ומהסיפורים של הקרביים ממש שמחתי שאני חוזרת לטירונות 02 הקטנה והנחמדה. דיברתי הרבה עם חנאג', הסיפור שלנו בקצרה - היינו ידידים טובים בכיתה ט', הייתי ממש בקטע שלו והיינו חברים ממש טובים, אחרי חצי שנה בערך אמרתי לו שאני בקטע שלו והוא לא רצה והפסקנו לדבר, רק בי"ב חזרנו לדבר ממש בקטנה ויותר מחצי שנה לא ראיתי אותו. ואתמול דיברנו הרבה, הוא ממש עודד אותי בקשר למטווחים וניסה לתת לי טיפים. אני חייבת להגיד שהוא ממש נראה הרבה יותר טוב אחרי חצי שנה בקרבי, ומצד שני עכשיו הוא כבר לא קרבי ואני שמחה קצת בשבילו כי זה קשה ועכשיו הוא יהיה יותר בבית. זה סתם היה מוזר כי לא דיברנו נצח, נראה אם הוא יהיה גבר וישלח לי הודעה (ניסיון העבר לא מעיד לטובתו אבל סבבה). חזרתי הביתה ב3, כשהתעוררתי ב4:45 בבוקר לפני וישנצתי שעה אחת. היום התעוררתי ב10, עשינו על האש עם סבא וסבא, אחכ נסעתי למכ טירונים האהוב עליי בסטיבן שלא ראיתי שנים וחזרתי לבית לארוז ולכתוב את הפוסט האינסופי הזה. אחרי הטירונות אני מקווה שיהיה לי הרבה זמן לראות חברים כי היה לי כל כך כיף הסופש וחבל שאני לא רואה אותם יותר.

השבועיים האלה יהיו ממש קלים כי זה כמו השבועיים שסגרתי רק עם לחזור הביתה, לצאת בסוף חמשוש ובלי שבוע שטח.