הרבה זמן לא כתבתי, כמעט כל יום הבטחתי לעצמי שמחר אני אכתוב, ואז זה הפך להיות בסופש אני אכתוב ותכף כבר נגמר חודש דצמבר והמחר הזה לא הגיע. האמת שפשוט לא היה לי דברים חדשים מידי לכתוב ולא היה לי הרבה זמן. הלימודים הפכו לשגרה שוחקת, בתחילת הסמסטר עוד חיכיתי לסופשים, עד שהבנתי שהם עוברים מהר וגם הם מלאים בלימודים אז אני פשוט מחכה לסיים עבודת הגשה אחת בשביל להגיש את הבאה בתור וזה לא כיף. 

אני כל הזמן מנסה לעשות דברים מעבר ללימודים בשביל להנות ולאוורר את הראש. בשבוע שעבר הלכתי לארוחת בוקר עם חברה ואז הלכנו לקנות מקרונים מושלמים (ואז חזרנו הביתה ולמדנו לבוחן שהיה אתמול), הייתי עם בסטי בן בסרט לה לה לנד, למרות שהיה מבול ורטוב וקר ממש התעקשנו לצאת כי לא נפגשנו ים זמן (נגיד ככה, הבאתי לו את המתנה מברלין, אז לפחות שלושה חודשים לא נפגשנו) הסרט היה מקסים ממש וגם גיליתי מחדש כמה אני אוהבת את בסטי בן, גם אם לא התראנו שלושה חודשים אנחנו נפגשים והכל ממש כרגיל, אני אוהבת איך שהשיחות שלנו נעות בין הכי טיפשיות בעולם לשיחות עמוקות ומרגשות, אנחנו גם אוהבים את אותם דברים (ומכירים את כל השירים הישנים שהיו בסרט) וגם אנחנו מכירים פאקינג 5 שנים והיינו חברים ממש מהחודשים הראשונים שהכרנו. 

ביום חופש היחיד שלי בחנוכה (שהצטרף לסופש ארוך וכל יום סיפרתי לכולם שאני "בחופש" חנוכה של 4 ימים) ביליתי עם בסטי בת, החברה הכי טובה ביקום, היה לנו כל כך כיף, לא הפסקנו לצחוק ולדבר ולקנות דברים שווים - קניתי 2 שמלות לחורף כמו שרציתי, צעיף, כפכפים (הכי קרוב לקיץ שלי), 2 טבעות ו2 שרשראות. אין לי כל כך הרבה תכשיטים באמת, אבל שמתי לב שכל התכשיטים שכן יש לי וקניתי לאחרונה הם בצורה של חץ/ עלה/ נוצה וזה ממש מקסים אני אוהבת את זה, אני מקווה שזה יפה כמו שאני חושבת שזה. אכלנו פסטה ושתינו שוקו חם ולמרות שהיה טפטוף מעצבן כל היום וקצת קר היה ממש מושלם ונהניתי באמת ובתמים מזה הרבה זמן. 

עוד דברים שקרו בחודש האחרון לא בסדר הזה - חגגנו יומולדת לחברה מהטירונות אבל כולן הבריזו אז היינו רק 4 בנות ולמרות שזה היה ביום שקמתי מוקדם בבוקר ולמדתי כל היום והיה מבול וקר זה היה ממש שווה את זה, היה לי כל כך כיף למרות שבהתחלה רציתי ללכת רק כדי לצאת ידי חובה. ביום אחר הייתי עם חברה בקניון שזה הכי רגיל ויומיומי אבל לאותה שעה וחצי זה היה אוויר לנשימה, שתינו ריבר למרות שקפוא בחוץ וניסינו את מזלנו בכרטיס גירוד שלא נתן לנו מזל. כי כבר אמרתי את כל המזל שלי אני מבזבזת על פגישות אקראיות עם אנשים, באמת שזה כבר לא הגיוני, ראיתי יומיים ברצף שתי בנות שהיו בטירונות שלי במחלקה אחרת, ראיתי מישהו שעבד איתי לפני כמה שנים, ראיתי מישהו שלמד איתי בשכבה אבל אני לא סגורה איך קוראים לו, בניגוד לכל ההתקלויות איתם לא דיברתי כי לא היה לי על מה ולא הייתי סגורה על השמות של כולם. 

היה ברית לבן של בן דוד רחוק, היה נחמד אבל לא יותר מזה, זה היה בחוץ והיה קר אבל השמש כל הזמן סינוורה, וההורים הטריים הגיעו באיחור לא ממש אופנתי אבל לא נורא. בפעם אחרת אחרי שלמדנו כל היום כמו חננות הלכתי עם חברה לבר שזה התחביב האהוב עלינו (אחרי קניון ולטוס לברלין) שתינו בירה (ששליש ממנה לגמרי מסחרר אותי) ואכלנו צ'יפס, שלושה ימים אחרי זה הזכרתי לה שהלכנו לבר וזה הרגיש לנו כאילו עברה שנה מאז. ביום אחר התלבטנו איזה לק ג'ל כדאי לה לשים והיא שלחה לי מלא תמונות עד שזה עשה לי חשק לשים לעצמי לק תכלת, בדרך כלל אין לי כוח לשים לק ואז להוריד אותו, אבל הפעם הוא יצא ממש יפה ומלא החמיאו לי עליו אז אני ממש מרוצה ממנו. הייתה הפסקה פעילה או איך שלא קוראים לזה באוניברסיטה וחילקו משקאות אלכוהוליים חינם אז הגענו לשיעור אחרי ההפסקה ממש שמחות, בכלל השיעור היה עם המתרגל שהוא ממש חתיך וקבענו שנשלח לו בקשת חברות בפייסוש אחרי שנסיים את הקורס (ונקבל 100 בקורס חחח לא יקרה). 

הייתי פעמיים בהכנות לקראת התנדבות שאני מתחילה, זה היה קצת מבאס לבוא בשישי בבוקר אבל כל פעם משהו אחר שימח אותי - ביום הראשון כבר הכנתי את עצמי לזה שאני אשב בצד בשקט לבד אבל אז ממש בכניסה פגשתי שתי בנות מהכיתה שלי ושמחתי לראות אותן, בפעם השנייה כבר הגעתי מהרכבת עם מישהי אחרת ובכניסה לאוניברסיטה שאלו אותנו אם באנו לפסיכומטרי וכאילו חחחחח לאא! איזה כיף לי שלא, קמת בבוקר ואין לך פסיכומטרי? כל השאר זה בונוס. אני סטודנטית כבר שנה+ ואני עדיין מודה כל יום על שפטרנו מהחרא הזה. בפעם השנייה שם הייתה תחרות כזאת עם כמה שאלות כלליות ואיכשהו ניצחתי בזה, זה סתם היה נחמד. לגבי ההתנדבות בשתי מילים, רובם אם לא כולם הולכים לזה בשביל השורה בקורות חיים, והאמת שאני לא צריכה את השורה הזאת, אני הולכת לזה בתקווה שיהיה לי ידע ואולי קצת ניסיון פרקטי, אבל האמת, וקצת מרגיש תמים ומתייפיף להגיד את זה, אני באמת רוצה לעזור, אני באמת מקווה שאני אוכל לתרום לאחרים, נראה איך זה ילך. 

אני חייבת לומר שאחד הדברים שקשה לי לעשות בחיים זה לקום בבוקר והאמת התברכתי בסמסטר קל מהבחינה הזאת, במשך חמישה ימים בשבוע זה נע בין אין שעה מוגדרת ללקום לסביבות 9 (אבל אני נותנת לעצמי הארכות) ורק יומיים אני צריכה לקום ב6:30 והאמת ששני הבקרים האלה מתישים אותי, איך פעם הייתי קמה כל בוקר בשעה הזאת? איך פעם לא מזמן הייתי קמה בשעה הזויה כמו 4:30?! באחד הימים התעוררתי ב6:40 ופשוט לא הצלחתי להבין למה לעזאזל יש לי שעון מעורר אם יש לי חופש אז חזרתי לישון, השעון של 6:45 הזכיר לי שאין לי חופש. גיליתי שעוד דבר בלתי אפשרי לעשות זה להתלבש בחורף, אני מכינה לעצמי בגדים על הכיסא כדי לא לקום מהמיטה, מדליקה מזגן ומתכסה בפוך וזאת עדיין משימה בלתי אפשרית. לדעתי צריך להמציא סטארטאפ שיאפשר לי להחליף בגדים בחורף בלי להתפשט. 

עשיתי רשימה של בגדים (שאני זוכרת) שקניתי בשנה האחרונה, וכל מה שעובר לי בראש זה מה לבשתי לפני שנה? בקצרה - 13 (!!) שמלות, כן אני לגמרי מכורה וההתמכרות הזאת לגמרי התחילה לא מזמן, תכשיטים, ג'ינסים, 3 מעילים, 3 תיקים, חולצות, 3 בגדי ים, 4 פיג'מות, 9 סוודרים וסווצ'רטים, 4 חזיות ספורט בלי לדבר על חולצות לבנות וגרביים שחורות לטירונות. בקיצור לשם הולך כל הכסף שלי לגמרי. 

המסר שלי מהחודש האחרון הוא חד וברור, אני לא אוהבת חורף אני שונאת חורף אני מתגעגעת לקיץ, אני מתגעגעת לשמש לא שקרנית, מתגעגעת ללבוש חולצה אחת ומכנס אחד, מתגעגעת לזה שבשעה 1 בצהריים כשאין פקקים אפשר לדהור על הכביש ולא צריך לנסוע לאט כי יורד גשם, אני אוהבת ללכת לחניון ולא להגיע מוצפת, אני לא אוהבת חורף בבקשה שיהיה כבר קיץ זה קשה לי. 

הגעתי לעונה 5 של האנטומייה ואני ממש מאוהבת בסדרה הזאת, איך לא ראיתי אותה קודם? אני ממש רוצה לקרוא ספר והתחלתי אותו, אני בעמוד 60 וכל יום אני אומרת לעצמי שאני אקרא עוד קצת אבל אני מותשת ואין לי כוח לשהות רגע אחד במיטה ולא לישון בו. 

בזמן האחרון אני שמה לב לזה שאני "לא מאמינה בכלום", חוץ מזה שאני מסתובבת עם הרבה אנשים שמאמינים באלוהים ושומרים על מצוות (כמו שמרצה אמר, כל אחד שומר על כשרות ברמה זו או אחרת ואז אמרתי לעתודאית חוץ ממני) יש אנשים עם אמונות טפלות כמו לא לעבור מתחת למשולשים (מה שהקשה עלינו מאד את ההתנהלות בטירונות) או לא לקנות בגדים לתינוק לפני הלידה (הפרתי את זה וקניתי משהו מתוק לרגע שחברה שלי תהפוך לדודה ממש בקרוב) ואני סולדת כשאומרים בעזרת השם על משהו שאני עושה לבד (כמו להוציא ציון טוב, משהו שעדיין לא קרה השנה אגב, אבל בכל מקרה זה יהיה בעזרת עצמי לגמרי, שיפסיק לרדת גשם אגב זה כן בעזרת השם אבל הוא לא עוזר לי בזה). אבל אני כן מאמינה, אני מאמינה בגורל, לא בקטע של אני אשב ואחכה שהחיים יעברו מולי והגורל יקיים עבורי חיים, אלא בקטע שהרבה מהדברים הטובים שקרו לי קרו לגמרי בטעות וניצלתי את ההזמנות שהייתה לי, אבל אני לגמרי מאמינה שזה אמיתי ושיש גורל (אני גם מאמינה באהבה ובנשמות תאומות אבל זה כבר סיפור ליום אחר). 

והיי חנוכה ונר חמישי היום ואכלתי רק סופגנייה אחת קטנה, אפילו לא הגבלתי את עצמי באמת לא רציתי והיו לי כמה הזדמנויות וגם היה לי קופון לסופגניות מרולדין והחלטתי שהתור לא שווה את זה. אני מתבגרת כל הכבוד לי. השלב הבא זה לא לאכול שוקולד ולאכול ארוחת ערב ב6 בערב.

אתמול הייתי בחתונה של בת דודה רחוקה, חתונה רביעית בחיים ושלישית בשנה זו. היה ממש גשום וקר וזה היה מקום של חתונות לקיץ כזה. החופה הייתה מקסימה והיה רב מצחיק (ראשי התיבות של השמות שלכם זה.. וכל היום חיפשתי וחיפשתי משמעות, והאמת שאין. הכלה קנתה מתנה לחתן וזוהי טבעת נישואין, ואני מאחל לך שמעכשיו כל המתנות שתקני לו יהיו מהכסף שלו). במנה העיקרית היה בופה והאמת שלא הייתי רעבה בכלל, אכלתי קצת דג סלמון ובזה הסתכמה הארוחה שלי. שתיתי יין לבן ומשקה אדום שהיה ממש טעים והיה בר מתוקים אבל האמת שגם ממנו לא אכלתי, אבל רקדתי ממש הרבה והיה לי כיף והצטלמתי למלא מגנטים שרק אחד מהם הגיע אלינו.

פסקה שלמה וארוכה מוקדשת לבן אדם שלא הקדשתי לו פסקאות כבר הרבה מאד זמן. נכון לפעמים יש רגעים שמרגישים שהם נלקחו מהסרטים? אז זה מה שהיה, הלכתי לבר לקחת כוס יין, ולפתע אני נתקלת בפרצוף מוכר עומד בצד השני של הבר ובמהרה מתקדם לחבק אותי בעודי המומה. זהו לא אחר מאשר האקס שלי. האמת שדמיינתי הרבה את הרגע הזה שניפגש, ממש אחרי הפרידה הייתי בטוחה שתכף ניפגש איכשהו במקריות וזה יגרום לו להבין שהוא מתגעגע אליי ושהוא רוצה שנחזור. אחרי זה הרגע התחלף בפחד כזה שהוא לא יזהה אותי, שהוא בטח יהיה אחוז באיזה בחורה ויתעלם מקיומי. וגם תמיד יש את הפחד הזה להתקל באקס ולא להראות טוב. אז האמת שכבר לא ציפיתי שאי פעם נתראה, הרי אנחנו לא מסתובבים באותם מקומות והוא יוצא פעם באף פעם מהצבא. אבל זה היה יותר מושלם ממה שיכולתי לדמיין, הוא זיהה אותי והוא בא אליי, ונראיתי מדהים, הייתי עם שמלה ועקבים ותכשיטים וקצת איפור. דיברנו כמה דקות ארוכות והייתי צריכה להסתיר את היד שלי שרעדה קצת כששתיתי את היין. הוא אמר שאני נראית אותו דבר ושלא השתניתי. האמת, אם היו שואלים אותי אתמול בצהריים מה אני חושבת עליו הייתי עונה את התשובה הרגילה, אני שונאת אותו כי הוא שבר לי את הלב. אבל כשדיברתי איתו לא הרגשתי שנאה, עטפה אותי תחושה כזאת חמימה וטובה, כמו שאני פוגשת מישהו שלמד איתי פעם ונחמד לי לדבר איתו. אני יודעת שזה לא תחרות אבל זאת כן, ואני בטוחה שאני ניצחתי. אחרי שהייתי החברה המושלמת, הייתי האקסית המושלמת, זאת שלא עושה סצנות ולא שומעים ממנה, ומנגד לא שומרת טינה ולא עושה קטעים ילדותיים כמו למחוק אותו בפייסבוק. אולי חיצונית אני נראית כמו לפני שנתיים, אבל אני יודעת שהתקדמתי הרבה מאז ואני כבר לא אותו בן אדם (ולא רק כי אני לומדת באוניברסיטה ויש לי רישיון). עבר ים זמן מאז שהתגברתי עליו והפסקתי לחשוב עליו, אבל אין לי ספק שאם אחרי המפגש הזה למישהו מאיתנו הייתה פתאום נוסטלגיה חיובית לעבר, זה לא לי. לא הייתי צריכה לראות אותו בשביל לדעת שאני במקום הרבה יותר טוב וכמו כל המערכת יחסים הזאת גם הפרידה הייתה לטובה.

במשך כל החודש הזה לא פירסמתי פוסט ובאחד הימים ממש הכרחתי את עצמי להכנס למסך העריכה ולכתוב משהו אבל אז הבנתי שאני לא חייבת, אם לא כיף לי לכתוב או לא כיף לי על מה שאני כותבת אז אני לא חייבת. אני שמחה שבסוף החודש הזה כתבתי על כל מה שהיה כי אם הייתי כותבת כל שבוע זה רק היה גורם לי לכתוב על כל דבר לא טוב שקורה ולא לראות את התמונה הכוללת שבסך הכל, הכל אחלה. אז זאת לא החלטה לשנה החדשה עדיין אבל כן לחודש הקרוב, לא להתעסק רק בלקוות שהוא יעבור ושהסמסטר הזה ייגמר, להנות כמה שאפשר במהלך הדרך מדברים הקטנים, להפגש עם חברים או לדבר עם חברה שעה בטלפון או לשים לק יפה או ללבוש בגד שכיף לי איתו, לעשות דברים שעושים לי טוב.

וזה שיש לי שני שירים לפרסם בכל פוסט זה רק בגלל כל שעות הנהיגה שלי, מי יודע כמה שירים היו אם היה לי זיכרון שמספיק כדי לזכור שיר עד סוף הנסיעה