אני באמת אוהבת את הפלאפון החדש שלי. דבר ראשון הוא לבן ומהמם, באמת הוא פשוט נראה טוב לעומת הפלאפון השחור הקטן עם הכיסוי הורוד המביך. דבר שני הוא גורם לי להרגיש מקובלת, באופן קצת עצוב וחבל שפלאפונים מגדירים את הזהות שלנו, אבל פתאום אני לא מרגישה ילדה מנודה שלכולם יש סמארטפון על מצלמה נורמלית ו-ווטסאפ שעובד ורק לי לא היה. דבר שלישי אני הורדתי כמה אפליקציות ממש מגניבות, הראשונה היא שעון עבודה שאני כותבת כל יום כמה שעות עבדתי והיא מחשבת לי כמה כסף מגיע לי וזה לגמרי מעודד אותי, עכשיו אני בערך ב1200. הדבר השני היא אפליקצית צעדים שכל פעם שאני הולכת ברחוב עם הפלאפון היא אומרת כמה דקות הלכתי, כמה צעדים וכמה ק"מ. היא טובה מכמה סיבות - היא מדויקת מאד - גם במיקום שלה וגם בזמנים, היא כותבת כל פעם כשאני נוסעת וכמה זמן זה. והמד צעדים גורם לי לחשוב על מה עשיתי היום, כשאני הולכת לעבודה זה בסביבות חצי ק"מ שזה כלום. כשאני הולכת לבית ספר זה יותר, גם כי האוטובוס דורש כמה דקות הליכה וגם כי אני מסתובבת שם המון. אבל הימים שאני הכי פעילה בהם זה כמו שלשום ובגלל שהפלאפון שלי לא הפסיק לצפצף שלשום אני אספר על זה.

היום האחרון ללימודים, לא שזה שינה משהו כי אני סיימתי את כיתה י"א בבגרות האחרונה, אבל בשביל הרשמיות. התעודה שלי הייתה ממש טובה, באמת הממוצע שלי עלה ב6 נקודות ממחצית א שזה ה-מ-ו-ן. חוץ מביולוגיה ומתמטיקה השתפרתי בכל מקצוע. באופן מפתיע הפעילות שהמורה הכינה הייתה דווקא נחמדה ובין היתר היינו צריכים להגיד דבר אחד שהיינו משאירים מאחור השנה. באופן עוד יותר מפתיע המון אנשים אמרו שהם לא משאירים כלום השנה כי כל דבר שקרה זה לטובה. אני אמרתי שאני משאירה את כל הלחץ והעומס, בסטי אמרה שהיא משאירה את כל הגועל נפש. סיימנו בערך ב11 אז יצאתי עם בסטי ובסטי בן ועוד מישהו ודיברנו בחוץ על צו ראשון ופולין ועל עבודה ואיזה כיף שסיימנו י"א. אחרי שהם הבינו שהאוטובוסים רק ב12 קניתי גלידה עם בסטי בן וחזרנו לבצפר. חזרתי הביתה ואפילו התגברתי על יצר העצלנות שלי ולא שינצ"תי למרות שאני עושה את זה כל יום (בנימה זאת, שנ"צ זה פשוט מתנה מאלוהים, כאילו קחי את הדבר שאת הכי אוהבת ביום ותעשי את זה פעמיים - להירדם (לא לישון, להרדם, אני פשוט אוהבת להרדם)). הלכתי לשיעור נהיגה, הפסקתי לספור אותם באמת, לדעתי עברתי את ה50 והוא הודיע לי על תאריך לטסט. כל כך נמאס לי ואני רק רוצה לעבור טסט ראשון כי אין לי כוח להמשיך ללמוד, פשוט נמאס לי, אבל אני אהיה תותחית ואעבור ראשון וכולם ישכחו שעד הטסט הראשון אני אגיע לשיעור 60. אמאלה אם אני לא אעבור ראשון אני אגיע לשיעור 70, בא לי לבכות. בקיצור, בערב יצאנו לחגוג את סיום כיתה י"א והיה באמת כיף. יצאנו לבאולינג והיינו כל כך הרבה אנשים שלקחנו 3 מסלולים, זה אף פעם לא קורה. הבאולינג היה פשוט ריק אז המפעילים שם חשבו להשתעשע איתנו ולתת לחלק מהאנשים 4-5 סיבובים בבת אחת וזה ממש עיצבן אותי אז הלכתי החוצה עם בסטי וקניתי אייס קפה. חייבת לציין שלפני שהם הרסו לנו את המשחק ממש התלהבתי וכל זריקה - לא משנה של מי, אם הוא פגע, ואם הוא איתי או נגדי אני מחאתי כפיים וצעקתי כמו פוסטמה. החלטתי כשאני אהיה גדולה אני אלך לתיכון באמריקה ואהיה צ'ירילידר, כל כך מתאים לי. אחרי זה ישבנו בחוץ והיה לי קצת קר (כי התלבשתי כמו זונה. טוב לא זונה, פשוט תמיד חשבתי שמחשוף זה זנותי אבל אף פעם לא יצא לי ללבוש מחשוף כי לא היה לי מה לחשוף ועכשיו יש לי ואני מנצלת את זה) אז שתי בנות החליטו לעשות תחרות ריצה. בלי חולצה. ואני אמרתי שאני אצלם, הבנים שאלו לאן אנחנו הולכות ואמרתי שהן עושות תחרות ריצה בלי חולצה וחבר של בסטי ישר צעק מה זה מה היא אמרה, קקי אמר שהוא רק שמע בלי חולצה. כשחיכינו שיקחו אותנו בכיתי שאני צריכה לקום מחר לעבודה וכולם התעניינו במה אני עובדת והם אמרו לי שזה בכלל לא מביך להיות מזכירה, כל עוד זאת לא עבודה קבועה. והאמת שעדיף להיות מזכירה מאשר מלצרית או עובדת במקדונלדס או הרבה דברים אחרים. חזרתי הביתה כמעט באחת ותוך פחות מ10 דקות הייתי במיטה כמו ילדה טובה. 

אמא שאלה אותי למה אני לא הולכת לישון ב11, ואמא מה זאת השאלה הזאת, אני צריכה לסיים לכתוב את הפוסט, דה!

קראתי את כל הפוסטים שלי בטיוטות מהשנה האחרונה ויש שם כל כך הרבה דברים שפשוט שוברים את הלב קצת. גם כאילו המוח שלי הפסיק לעבוד באמצע, אני כותבת פוסט ואני בלהט הדברים ואז אני מפסיקה. הרבה פעמים חשבתי שאני אמשיך את הפוסטים אבל עכשיו זה נראה לי להרוס גם סוג של יצירה, אפילו אם היא לא גמורה. אם פוסט נשאר יותר משבוע-שבועיים בטיוטות, יש סיבה לכך.

אני מתגעגעת אליו כל כך, לא התגעגעתי אליו לפני אבל ביום חמישי ראיתי אותו וגם דיברתי איתו קצת והוא הסתכל עליי ואני מתגעגעת אליו. 

זה שיר כל כך יפה כי הוא אומר שמאז שהיא הלכה הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד, כי היא הבחורה היחידה בשבילו בעולם הזה. 

אני רוצה שמישהו יגיד לי את זה.