כיתה י"ב שלי הייתה הפינאלה הכי מדהים בעולם לבית הספר, מסיבת סיום שנמשכה עשרה חודשים. אצלינו בבית הספר השמיניסטים נחשבים לעילוי וכל הפעילויות במהלך השנה מאורגנות על ידם ולכן כל המסיבות סובבות סביבם. החל ממסיבת פתיחת שנה, המסע לפולין, אירוע חנוכה, אירוע יום האהבה, מסיבה בפורים, טיול שנתי, מסיבת סיום, נשף סיום. השנה הייתה עמוסה בחוויות ואירועים, פסיכומטרי שמשתלב עם ההתחלה של 807, הפרויקט במחשבים לצד ההכנות לפולין, מעבדות בביולוגיה שנעוצות כמו עצם בגרון בין הטסטים, עבודות באזרחות בין המיונים לצבא. היומן שלי היה ריק בשיעורים ומלא באירועים, המשוב מראה על אינסוף חיסורים שרובם מוצדקים וחלקם הם "כי בימי רביעי אין לי כוח ללמוד", תקופת המבחנים מעולם לא הייתה ותקופת הבגרויות נעלמה כלא הייתה. מאגר הדמעות בגוף שלי כמעט והתרוקן השנה ואיתו גם תיבת הצחוק שלי. לרגע אחד לא רציתי שכל המסיבה הזאת תגמר למעט תקווה שלהגיע ליום שאחרי הבגרות במתמטיקה או לתאריך הגשה של עבודה אימיתנית כזו או אחרת. ולא שלא היו קשיים, נשבר לי הלב ונשבר לי המוח, שוב נכשלתי במתמטיקה ושוב הרגשתי לבד, הייתי עצובה והייתי מדוכאת אבל הכי חשוב שזה לא נשאר ככה הרבה זמן. הכרתי המון חברים חדשים, התחברתי לעוד אנשים, התחברתי מחדש לחברים ישנים, יצאתי הרבה ודיברתי הרבה והיה לי למי לבכות ומי שיעזור לי בלנגב את הדמעות ובלפתור תרגילים ולכתוב קטעי קוד. והחיוך שלי היה כל כך אמיתי ביום הראשון של כיתה יב עם החולצה השכבתית ושרשאות הוואי ובטיול השנתי בהרי אילת בחום לא נורמלי שיתחלף בבריזה נעימה עם החברים בטיילת, במסיבת בריכה בה הייתי שיכורה ובכיתי לחברים שאני לא שותה יותר בחיים, הבטחה שהופרה בנשף כשהעניקו לי את הצמיד הנכון שמאפשר לי לעלות למתחם הVIP בשביל עוד וודקה עם המשקה הורוד.

למה שלא נעשה עוד טיול שנתי אבל ההשכמה ב11 בבוקר ואז זמן חופשי עד חצות ונעשה עוד מסיבת בריכה ועוד מפגש אחד גדול בבית הספר שבו כולם יתחבקו על כולם ויגידו לכל האנשים שחשובים להם שישמרו על קשר כי היום בחמש בבוקר זה לא היה מספיק טוב.

במשך 12 השנים האחרונות ההגדרה שלי הייתה תלמידה וכרגע ההגדרה המדויקת שלי היא מלשבית, בציפיה שבאוקטובר ההגדרה תהיה סטודנטית אבל בכל מקרה, שהמגמת עלייה של האושר בחיים שלי רק תמשך

ביום חמישי הייתה מסיבת בריכה לכבוד סיום הלימודים, הגעתי לשם אחרי הבגרות בביולוגיה ולקח לי שעות למצוא עם מי להגיע וגם אז מה שלא עשיתי לא היה טוב וכולם הבריזו לי וכבר לא רציתי ללכת ובהתחלה התפלאתי שזה עלה כל כך הרבה כסף והבריכה כל כך קטנה ומעפנה, כולם שתו מהרגע הראשון שהם הגיעו וזה עיצבן אותי לא היה כל כך כיף בהתחלה ונאלצתי להיות עם מישהי שהבריזה לי בנסיעה אחרי שחפרתי לה מיליון פעם שתיקח אותי איתה. הייתי קצת בבריכה וישבתי עם חבריי לכיתה על הדשא ואכלתי מלא מלא ממתקים, הייתי עם כמה בנות והן היו קצת שיכורות וצחקו מכל דבר והיה להן פשוט כיף ואז אמרתי שאני גם רוצה ככה. אז הן לקחו אותי לבר והביאו לי וודקה עם שוופס ורוד (שבהמשך התחלף למשקה הורוד הזה) וזה היה סבבה, ואז עוד אחד, ואז הן אמרו שאני צריכה שוט וזה היה הדבר הכי דוחה בעולם כולו. ואז התחיל להיות לי כיף, רקדתי מלא וקפצתי וצחקתי איתן על הדברים המפגרים ועשיתי פוזות למצלמה ואז דחפו אותי לבריכה ועד שהבנתי מה קרה ויצאתי משם פשוט דחפו אותי שוב פעם וכולם צחקו עליי כי שוב לא הבנתי מה קורה. ואז עברו אנשים עם בקבוק וודקה וחילקו שלוקים ונתנו לי גם והכל נשפך עליי וזה היה מגעיל, מזל שהייתי עם בגד ים וזה. ואז למרות שהייתי קצת שיכורה וקצת מנותקת מהמחשבות הנורמליות וצעקתי דברים ואמרתי הרבה ממה שבראש שלי וצחקתי כמו מפגרת (לא שזה שונה מבדרך כלל) כן יכולתי לחשוב ופתאום אני מסתכלת על האנשים מסביבי ואני נהיית ממש עצובה שזה נגמר. אחרי זה שתיתי עוד וודקה עם הזה הורוד וממש התחרטתי עליו. רציתי ללכת לשירותים אבל היה תור ולא יכולתי לעמוד בתור אז הלכתי לשבת בדשא והתחילה לכאוב לי הבטן וכאב לי הראש וכל מי שראה אותי יושבת ככה שאל אם אני בסדר והביאו לי מים ואז אחת המארגנות שאלה אם אני בסדר ואמרתי שכואב לי אז היא אמרה לי לשבת והביאה לי דלי ואמרתי לה שאני לא רוצה להקיא כי זה מגעיל, אז אמרתי שאני אלך החוצה (לפחות אם אני אקיא שלא כל השכבה תצפה בזה) ואז כשעמדתי והתחלתי ללכת קקי בא ושאל אם אני בסדר, אמרתי לו שכן והוא לקח אותי החוצה, ישבתי על העפר והוא הביא לי מים. ראיתי בצד מישהי שיכורה ששופכים לה מים על הפנים וצעקתי להם שאני גם רוצה אז החתיך של העולם בא ושטף לי את הפנים. וקקי ישב איתי, אין לי הערכת זמן אבל היינו שם אולי חצי שעה, נשענתי עליו ודיברנו, למרות שהייתי קצת שיכורה ואני לא זוכרת בדיוק מה דיברנו, עדיין דיברנו כמו פעם, לא הבנתי את זה באותו רגע אבל אני ממש מעריכה את זה שהוא ישב איתי שם. הוא אמר שאני מרגישה חרא כי זאת פעם ראשונה שאני שותה, אכלתי הרבה ממתקים לפני זה, האלכוהול לא כזה איכותי ואני ממש רזה. סיפרתי לו שהצטלמתי מלא כמו מפגרת אבל אני לא רוצה שיעלו את זה לפייסבוק כדי שלא יהיו תמונות שלי בבגד ים והוא אמר שהוא לא מבין למה כי אני נראית טוב בבגד ים. גם הוא שטף לי את הפנים ואז החליפו משמרות, הנשמה בא והיה איתי וגם חנאג' בא לבדוק שאני בסדר והייתי עם הנשמה וגם איתו דיברתי, נשענתי עליו והוא ליטף אותי קצת עד שההסעה שלו הגיעה, ואז חזרתי לבנות השיכורות, הרגשתי קצת יותר טוב וחזרתי לצעוק. כשהן גם הלכו הייתי עם בסטי בן ועוד מישהי ולא הפסקתי לצחוק, ואמרתי שאני לא יודעת מה אני אעשה כשאבא שלי יקח אותי. לא שההורים יכעסו עליי ששתיתי, הם מרשים לי לשתות, פשוט מעניין איך הם יגיבו. יצאנו החוצה וישבנו על המדרכה, רציתי לקום ואז נפלתי וקיבלתי מכה מהפלאפון בסנטר, לא ידעתי שזה כואב לי עד שיום למחרת נגעתי שם ונזכרתי מה קרה. 

האמת שזאת הייתה חוויה מיוחדת, שתיתי פעם ראשונה ונהנתי מאד הרגשתי את הסחרחורת וצחקתי כמו משוגעת ורקדתי בטירוף, ומצד שני זה היה כל כך יפה שטיפלו בי וגם כל מי שראיתי ביום שישי שאל איך אני מרגישה ואם אני בסדר, זה ממש מחמיא לדעת שאכפת לאנשים ממני והם באמת יצאו באמצע המסיבה בשביל לשבת איתי ולהביא לי מים ולשמוע את כל השטויות שאמרתי. 

לבשורה המשמחת ביותר שידעה האנושות - סיימתי את הפרויקט!!! סיימתי סיימתי פשוט הלב שלי התחיל לדפוק בעוצמה כשהרצנו את המשחק והוא עבד מההתחלה ועד הסוף. ביום רביעי היה צריך להגיש תיק פרויקט עם כל ההסברים על העבודה, ישבתי משעה 7 בערב עד 3 וחצי בלילה בשביל לסיים את זה (ובסוף שכחתי לשלוח לעצמי אז לא הגשתי ברביעי), ביום שישי באתי לבית ספר בשמונה וחצי עם האנגאובר והייתי שם עד 5 וחצי! והיום הייתי שם יום שלם וזה נגמר אני פשוט מאושרתתת!!!

ביום שלישי היה גם יום בריכה לכל בית הספר שהיה נחמד אבל לא מדהים, כאילו היה כיף כי זה בריכה אבל גם שם הרגשתי קצת לבד כי מלא לא הגיעו בשביל ללמוד לבגרות בביולוגיה (שהייתה מזעזעת דרך אגב אבל לא אכפת לי) אבל הייתי עם אחת הבנות מפולין והיה לי כיף איתה, ראיתי את בעלי לעתיד בלי חולצה, עמדתי ממש בסוף הבריכה והוא עבר שם ופשוט בהיתי בו ואז הוא הסתכל עליי וחייך במבוכה. במסיבת בריכה חלקתי איתו משולש פיצה (לא רומנטי כמו שזה נשמע, אמרתי שאני רוצה את המשולש הכי קטן וחצי ממנו והוא אמר שהוא רוצה את החצי השני, אז נתתי לו), שפכו על כולם קצף שאחכ אמרו לי שזה סתם תעלול זול בשביל שבנים ובנות ימרחו אחד את השנייה ואז אמרתי אופס כי עשיתי את זה, ניקיתי לו את הקצף מהגב ומכל השרירים ואז מהשיער, אז הוא ניקה לי מהשיער ואמר שאין לי הרבה, אלוהים אני כל כך אוהבת שנוגעים לי בשיער. 

בשישי בלילה בסטי באה אליי, למרות שזה נשמע לאנשים שאנחנו פשוט תמיד ביחד, לא נפגשנו המון המון זמן, לדעתי פעם אחרונה שהיא הייתה אצלי זה בפורים, אני הייתי אצלה ביום העצמאות אבל זה לא היה להרבה זמן אז לא נחשב. היא ראתה אותי נוהגת בפעם הראשונה (אוקיי טכנית היא הייתה איתי בשיעור נהיגה במאי 2014 שזה כמעט ולא נחשב) והיא ראתה את הדירה החדשה. היה לנו לוז מאד עמוס. התעוררנו ביום שבת ב11 בבוקר וגם זה היה אחרי שאמרנו שנשים שעון אבל אין סיכוי שנישן כל כך הרבה, מאז בעיקר נחנו וממש רציתי לשנצ אבל היינו עייפות מידי. עשינו הפסקה והלכנו לאכול ולראות טלוויזיה בסלון, בספה עם הרגליים למעלה שלא נתעייף חלילה. מכל הסרטים והסדרות בVOD בחרנו לראות דני הוליווד כאילו שלא כל אחת ראתה את זה מיליון פעם ושתינו ביחד עוד מיליון. בחרנו בפרק 25 ואחרי שראינו אותו דילגנו לפרק 50, לא הרגשנו שהפסדנו הרבה. בערב נסענו לאורבניקה, דבר ראשון בוא נחליף את השם סינמה סיטי למתחם בר רפאלי, היא מדגמנת שם לאורבניקה, הודיס, קרולינקה למקה ובחוץ יש פוסטר ענק של x-פקטור, כאילו מה רע לה בחיים- היא מאורסת, יש לה מלא כסף והיא הבחורה הכי יפה בישראל, יש לה משפחה אוהבת ואנגלית מושלמת. ובקשר לאורבניקה, די התאכזבתי כי אומנם להסתובב בחנות ולראות מחירים כמו 20,30,40 זה בהחלט שינוי מרענן אבל יש שם הרבה בגדים מכוערים, נניח הקומה העליונה מיותרת לגמרי. בקומה התחתונה עוד היו דברים אבל גם זה מעט, היו כמה חולצות חמודות אבל או שהייתה להן גזרה מזעזעת או שהן היו בלי הרבה בד ועלו 40 שח שזה די הרבה, אפשר לקחת חולצה ב10 שח ולגזור ממנה את כל הבד העודף. חוץ מזה, המידות שם היו מזעזעות, כפי שמובן מהבלוג אני קונה חולצות במידה 0-1 ובדכ אין לי בעיה למצוא מידות. אבל בסטי לובשת 2-3 לדעתי היא הכי יפה בעולם וצריכה להשאר בדיוק כמו שהיא אבל במעט חולצות L שהיא כבר כן מצאה היא הרגישה ממש רע שאפילו הן קטנות עליה, למה לא לייצר מידות נורמליות?! בסוף קניתי שני טייצים ב20 שח כל אחד ועגילים בצורת עלה. מצאתי אותן בהתחלה בזהב ואז רגע לפני הלכתי לקופה ראיתי אותן גם בכסף ולקחתי את הכסף ואת השני תליתי בדרך לקופה, אחותי שבאה לשם אחרי חצי שעה אמרה שהיא ידעה שזה שלי. הפינאלה של הערב הייתה שהלכנו למקס ברנר. כולם מסביבנו היו זוגות מאוהבים ואז שאלתי את בסטי מה אנחנו חוגגות, אנחנו חוגגות את זה שסיימנו פאקינג 12 שנות לימוד!!! עד שהגיעה המנה המיוחלת אמרנו מספר תודות "תודה למורה למתטיקה שהפך את חיי לסבל, שגרם לי להרגיש טיפשה, בזבז לי את כל הזמן החופשי, לימד אותי איך נראה נכשל במתמטיקה וגרם לי לבזבז טונות של כסף על מורים פרטיים" "תודה למורה לאנגלית הנשמה הטהורה שלי שבזכותה יהיה לי ציון טוב באנגלית" וכו, הזמנו בלאגן שוקולד כאילו שאין עוד מנות שם ובכל ביס התפללתי לאלוהים תודה שאני חיה בעולם שיש בו שוקולד. בביס האחרון אמרתי תודה לבסטי שהיא החברה הכי טובה בעולם ואני אפילו לא רוצה לדמיין לעצמי איך החיים שלי היו נראים בלעדיה. ואז היא אמרה נכון שנשמור על קשר? ורציתי להרביץ לה מרוב שהמשפט הזה מיותר. מאמי את תקועה איתי לכל החיים מה נשמור על קשר, את תתפללי לאבד איתי את הקשר ולא תצליחי. 

בשישי בין הפרויקט לבסטי הייתי אצל סבא והוא אמר לי שרזיתי אז אמרתי לו תודה, הוא שאל מה תודה?! הוא אומר את זה בתור משהו רע ולא מבין שזה מחמיא לי. הראתי לו תמונה שלי עם השמלה של הנשף והוא אמר שזה מאד יפה אבל מה זה הרגליים האלה, אפילו אני הבנתי שהוא חושב שהן רזות מידי אז אמרתי לו שוב תודה. אבל סתם לא, אכלתי מלא מלא מלא ממתקים ומשולש וחצי של פיצה בחמישי, עוגת גבינה בשישי ומקס ברנר בשבת, אל תדאגו לי.