בכיתה י' קקי ישב מאחורי בשיעור ושלח לי הודעות בווטסאפ, זאת הייתה התקופה ששנאתי אותו אז סיננתי אותו. הוא כתב לי מגעילה, מסננת, איכ. בסטי כתבה לו איכ הטוסיק שלך, הוא כתב - הייתי אומר אותו דבר על שלך. אבל אז הייתי משקר. התפוצצתי מכעס, באיזה זכות הוא מדבר בכלל על התחת שלי?

השמועות אומרות שבנשף הוא התנשק עם בת הזוג שלו בנשף, מישהי שלדעתי הוא מאוהב בה מהרגע הראשון שהוא ראה אותה והוא אף פעם לא באמת יתגבר עליה. ראיתי אותו בעזריאלי עם החברה שלו, אין מצב שהוא סיפר לה על זה. סתם מוריד לי ממנו כי הוא באמת אחד האנשים שאני יותר אוהבת ושמחה שהכרתי (ואם אני אומרת את זה אחרי כל מה שהיה בינינו אז כמה הוא חשוב לי).

איך אני אוהבת לשמוע באקראיות שיר יפה ומיד לשאזם ואז להוסיף לפלייליסט ואז זה כל השירים שאני שומעת, שירים שפשוט לא קשורים אחד לשני אלא אם כן אני נמצאת בפלייליסט של הלהקה ושומעת את כל השירים ברצף יומם וליל ואז אני אוהבת את הלהקה הזאת.

דיברתי עם אחותי על הבונוס של ה30 יחידות במתמטיקה והיא שאלה אותי אם עכשיו הייתי בוחרת שוב ללכת ל-5 יחידות גם אם לא היה בונוס. היא לא תבין שאני מזוכיסטית פרפקציונסטית ושבכל יקום שהוא אני אבחר תמיד בדרך הכי קשה ומסובכת בעולם, אז כן הייתי בוחרת שוב ב5 יחידות.

אתמול החלטנו לעבוד על אחותי שהיא מאומצת. נראה לי זה שלב כזה בין כל אחים (עשיתי את זה לאחותי האמצעית כשהיא הייתה בת 5, סיפרתי לה שההורים מחביאים את התיק אימוץ בבית וכדאי לה לחפש את זה). אמרנו לה שהיא נולדה ברוסיה אבל אבא שלה הלך לכלא ואמא שלה לא יכלה לגדל אותה לבד אז אימצנו אותה. במקרה גם מצאנו תמונה שלה מגיל שנתיים ואמרנו לה שזאת תמונה מהפעם הראשונה שלה בבית שלנו, שפעם היא דיברה רק רוסית והיינו צריכים ללמד אותה עברית מהתחלה והחלפנו לה את השם שיהיה לה שם ישראלי. אבא שלי גם זרם איתנו והיא באמת האמינה לזה והתחילה לבכות. אבל אז סבא שלי אמר שזה שטויות והרס הכל. כנקמה היא החליטה להגיד לי שגם אני מאומצת, אמא שלי רצתה ילדה לבנה והיא מצאה אותי. אין לה את זה ביותר גזעני.

חיכיתי ליום הזה שבו אני אחזור הביתה ולא אצטרך ללמוד מתמטיקה או לעשות שיעורים או ללמוד למבחן או כל דבר שלא קשור בלישון/לראות טלוויזיה/לרבוץ והנה היום הזה הגיע (טכנית לפני שבוע) ועד אוקטובר בו בעזרת כל הכוחות בעולם אני אלמד באוניברסיטה אני לא מתכוונת לעשות שום דבר לימודי או חיוני. אז מה עשיתי בסופש הזה? ההורים שלי קנו בריכה לגג, משהו ממש מגניב, מספיק גדול בשביל ש5 איש ישבו שם בנחת, יש סככה והיום היינו שם איזה שעה והיה כיף. עשיתי סדר בחלק מהמגירות כלומר זרקתי 5 דפדפות עם תרגילים במתמטיקה והעפתי 20 בחינות במתמטיקה מהשנים הקודמות שאפילו לא את הכל עשיתי וגם שאריות מביולוגיה והיסטוריה.

תמיד הבנתי הומואים כי בנות זה איכס ובנים שווים, אז זה לגמרי הגיוני שבנים יאהבו בנים אחרים. ואני בעד שאיש איש באמונותו יחיה ושישן עם מי שבא לו בלילה והכל אבל רן דנקר שבר לי את הלב כי מאותו יום בשנת 2004 בה הטלוויזיה נחתה על השיר שלנו התאהבתי בו ועד היום אני רואה את כל הסדרות המפגרות שבהן הוא מככב, כי אם הטלוויזיה מגיעה לערוץ שבו יש שידור חוזר של דני הוליווד אני פשוט אשב ואראה.

לא הכי כיף לי בעבודה כי העבודה סבירה אבל אני שונאת שלא מעריכים אותי כי אני חכמה וחרוצה וגם אם יש לי תכונות לא טובות אני יכולה לעבוד על זה ולנסות להשתפר אבל להתייחס אליי כמו זבל וכמו ילדה קטנה בטח לא יעזור לזה. עוד שבוע וחצי וזה נגמר, אני אקבל את המשכורת המאד שמנה שלי ולא אשמע יותר מהחברה הזאת לעולם.

אני אומרת שאני מבולבלת ואני לא יודעת מה יהיה עם הבחור שאגב נקרא חבר שלי כבר שבועיים וחצי ואני באמת לא יודעת מה עובר עליי כי סוף סוף לא אני זאת שלוחצת, הוא זה שהתחיל איתי, הוא זה שרצה לצאת לדייט אמיתי, הוא זה שרצה להגדיר אותנו ולקרוא לי חברה שלי. אני פשוט מפחדת שישבר לי שוב פעם הלב. אני באמת המאמינה הכי גדולה באהבה ואני תמיד אקח את הסיכון ואוהב בכל מקרה אבל הפעם האחרונה הייתה כל כך כואבת והסיפור הזה כל כך דומה לקודם ואני לא יכולה להתרסק ככה שוב פעם. שקלתי ברצינות לומר לו שאני לא רוצה שנתראה יותר אבל אז הוא הגיע לחדר הריק שהייתי בו ומיד רצתי וחיבקתי אותו, הוא נישק אותי והרים אותי ובסך הכל לא נפגשנו שלושה ימים. היינו בחדר והוא קם לרגע מהמיטה והוא חזר והסתכל עליי ובשיא האדישות בלי מאמץ אמר "תראי איזה יפה את" כאילו לא מבין איך אני לא רואה את זה בעצמי. אחרי שהוא הלך קיבלתי כרטיס גירוד וזכיתי, אומנם זה פרס של שני שקלים בדיוק אבל אני פשוט יודעת שזה לא שווה כלום אם אני לא אממש את זה איתו. אני באמת מבולבלת ולא סתם אומרת את זה, ואני מתה מפחד מההמשך וששוב ישבר לי הלב כל פעם קצת, והוא גורם לי לכתוב כמו ילדה בכיתה ג' למרות שזה הדבר שאני באמת טובה בו, ושוב פעם ההמתנה קורעת לב לכל הודעה שתמיד קצת מאחרת, ושוב התהייה האינסופית למה הסמיילי הזה ולא לב.

אם יש משהו שבאמת הייתי רוצה לדעת זה איך לשיר, לא בקטע של להיות זמרת פשוט שזה לא יהיה מביך לשיר ליד אנשים. ותמיד היה לי חוק שאני לא שרה ליד אנשים אלא אם כן זה משפחה כדי שלא יברחו ממני (למשפחה אין לאן לברוח ממני) ואז מר בחור בא ואנחנו מזייפים ביחד וכיף לי, נראה לי שהוא שווה את זה.

עובר עליי קצת הרבה עכשיו עם העבודה שהיא לא מה שציפיתי והעובדה שאני רחוקה מחברים שלי או זה שכל הפייסבוק שלי מלא בתמונות מהבקום וממסיבות גיוס אבל יש משהו חשוב באמת.

אני לא אפרסם את השם שלו אבל תמיד טענתי שזה שם של חתיך,  אני בכלל קוראת לו דויטשלנד, הוא 191 סמ של אשכנזיות טהורה אבל זה כיף כי הוא מבין אותי. ההפרש גובה קצת מציק ומצחיק שאנחנו הולכים ברחוב והצל שלי קטן פי 2 משלו. זה מוזר שאת המשפט וחצי הזה לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב פשוט שאין מילים לתאר את מה שאני מרגישה וההסבר הכי טוב יהיה שעד יום שלישי 7/7 בשעה 2 בלילה אני לא אהבתי נשיקות ולא יכולתי לסבול את הקונספט אבל עמדנו ברחבה בחוץ כשאני מדרגה אחת מעליו אחרי שהיינו בסרט ודיברנו במשך שעתיים וכל מה שרציתי לעשות בעולם זה להמשיך לנשק אותו לנצח. בראשון יצאנו לפארק והלכנו לאכול, בשני היה הדייט, בשלישי לא עבדנו ביחד אז הוא פגש אותי לדקה בדיוק ונתן לי נשיקה, ברביעי הרגשתי על הפנים, אז הוא הפתיע אותי עם פיצה וישב איתי בחדר על הרצפה ועזר לי לרסק כדור, אמרתי לו שבטח הוא מתחרט שהוא ביטל עם חברים בשביל לבוא אליי והוא אמר שהוא יושב ורואה מישהי יפה אוכלת פיצה אז מה יכול להיות לו רע. כשהוא כבר היה צריך לחזור הקפיצו אותו לבוא לכאן אז הוא התגנב מהחדר שלי בשביל לחזור לחדר ליד. אני לא אחת שעושה את זה ולא אחת שנקשרת כל כך מהר אבל זה היה ברור לשנינו שאנחנו הולכים להעביר את הלילה ביחד בדיוק כמו שהיה לי ברור שהוא לא ינסה לעשות כלום. ובאמת, שני אנשים על מיטת יחיד קטנה והדבר היחיד שעשינו זה לדבר ולצחוק עד 3 לפנות בוקר. בחמישי יצאנו שוב לאכול ולקנות פסטה חומוס ושוקולד בסופר כמו איזה זוג מוזר בשביל פעילות שלא נגמרה וילדים שלא הלכו לישון, הוא היה עייף וחיבקתי אותו וליטפתי אותו למרות שהיינו במרחב הציבורי ואף אחד לא ראה והוא אמר שיש לו מזל שאני שם. שוב פעם ישנו ביחד והפעם התעוררתי לפניו. קמתי בבוקר וראיתי אותו ישן לידי, כאילו התעוררתי והמשכתי לחלום. ואז בשישי הלכנו לבר וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי בבר, שתיתי שוט טקילה, שליש בירה ושני שוטים שאני לא יודעת מה הם היו ויצאנו לפארק וישבנו על המגלשה ורק התנשקנו ודיברנו וצחקנו כמו כל מה שעשינו בשבוע האחרון.

האמת שלא רציתי לכתוב כל כך הרבה עליו אבל אני לא יכולה שלא להתרגש כי חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן וזה כל כך טוב וכל כך נכון. הוא אומר והוא עושה את כל הדברים הנכונים, הוא אסף אותי באוטו ושילם עליי בסרט וחיבק אותי כשהיה לי קר והביא לי אוכל כל יום שאני לא אגווע ברעב והוא עונה לי לטלפון כשאני עצובה שזה מצחיק שאנחנו מדברים גם בטלפון כי גם ככה אנחנו כל הזמן ביחד.

אם היה לי מחשב הייתי מוסיפה את השיר בלעדייך כי שרתי לו אתמול ב3 בלילה למרות שאני אף פעם לא שרה וזה קרה לא רק כי הייתי שיכורה אלא גם כי זה איתו

וואו זה כל מה שיש לי להגיד על הימים האחרונים כי פשוט וואו.

-פעם הייתי עצלנית אבל אז זה עבר לי -עצלנות לא יכולה לעבור -פשוט יש לי יותר מידי דברים לעשות אז אין לי זמן להיות עצלנית -את לא מבינה את המהות של להיות עצלנית. אז מיום שלישי הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל ועוד סמסים והודעות בווטסאפ ולא דיברתי עם אמא שלי או עם בסטי כי הייתי עסוקה בלענות לכל האנשים בעולם. והרגשתי שאני סתם גרועה בעבודה הזאת והולכים להעיף אותי ורק רציתי כבר לחזור הביתה אבל אז הוא הציע שהוא יבוא אליי ופתאום אני לא רוצה שהזמן יעבור והגעתי הביתה רק ב11 בלילה כי הייתי איתו.

אחרי שרציתי לאכול סושי כל כך הרבה זמן קבעתי עם אחותי שנלך לסושי וחשבנו להזמין הביתה אבל בעיר שלנו יש רק שתי סושיות שלא אכלתי בהן אף פעם והן לא מהרשתות המוכרות הצעתי שניסע לעיר ליד, השעה הייתה 7 ורבע כשהעלתי את ההצעה בפני אמא שלי שאמרה שאין בעיה אבל ב9 אנחנו בבית (מלווה לילה), תוך דקה התארגנו והיינו באוטו, הנסיעה לשם הייתה מהירה אבל עניין החנייה הכאוב לקח הרבה זמן. לא אכלנו הרבה מהסושי וארזנו את כל השאר (שלא זכיתי לאכול כי היא זללה הכל למחרת), בדרך חזרה משאית כמעט נכנסה בי ובמקום לצפור ולקלל את האמ-אמא שלו הודתי לאלוהים שאני עדיין בחיים. חשבתי שהכי חשוב שנכנס לשכונה בשעה 9 כי אם איפשהו תהיה משטרה זה רק בכביש הראשי, ופעם ראשונה במיליון השנים שאני גרה פה ראיתי משטרה בתוך השכונה. השעה הייתה 20:58 כשחניתי את האוטו, עשינו את זה! היה כיף כי לא אכלתי סושי המון המוןן זמן רק שזה היה מירוץ מטורף ופעם הבאה נצא ב-5 כדי שיהיה לי את כל הזמן בעולם לנהוג בכיף.

קיבלתי את הציוני בגרות ואני די מאוכזבת. קיבלתי באנגלית 88, המגן היה 97 ובקיצור ב-5 יחידות אנגלית קיבלתי 97! ופתאום זה לא כזה נורא ואני לא עושה מועד ב' כי גם אם אני אקבל ב-G את הציון המקסימלי הציון הסופי יעלה רק בנקודה אחת וזה גם ככה לא יקרה. במתמטיקה שהלך מעולה קיבלתי 84 וזאת לא ההגדרה למעולה כי רציתי לקבל מעל 90 ואם נחשב את כל ה5 יחידות יהיה לי 82 שזה הרבה יותר ממה שצפיתי לעצמי עם הכישלונות הבלתי פוסקים בכיתה י"א (קיוויתי שיהיה לי מעל 70 סבבה?) וההתלבטות היחידה היא אם לגשת למתמטיקה שוב או לא, אני לא אצליח לשפר ביותר מנקודה אחת את הציון הסופי, אני לא זוכרת כלום מהחומר והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה ללמוד שוב מה גם שאין לי זמן ואני כל כך מאושרת שסיימתי בגרויות שאני לא רוצה לחזור לזה. הנימוק היחיד למה כן לבוא זה בשביל לראות חלק מהאנשים בפעם האחרונה אבל זה נימוק לוקה בחסר כי בטח לא יהיה לי זמן ממש לכייף ולדבר כי כולם יהיו בלחץ וגם כי אני לא נמצאת בבית אז זה חתיכת נסיעה בשביל הבגרות הזאת, אני עוד אחשוב על זה השבוע. 

השתי שורות בפוסט הקודם לא מספיקות אבל קיבלתי 100 בפרויקט במחשבים קיבלתי 100 קיבלתי 100 קיבלתי פאקינג 100!!! הבוחן שאל אותי בדיוק שאלה אחת על הפרויקט ולא משהו מסובך שקשור למחשבים ואז שאל אותי מה אני אעשה בצבא והתחלנו לדבר, הכנו רשימת יתרונות חסרונות חבר שלי. כולם התאכזבו שכל הבגרות הייתה שתי דקות וכך סיימנו 5 יחידות אבל באמת שזה כל כך הרבה מעבר ליום הזה. שנה שעברה למדתי 10 שעות שבועיות בגלל הפרויקט, מחשבים כבר יצאו לי מהאוזניים. השנה פתחתי את כל יום ראשון עם שעתיים פרויקט בהן רציתי להרוג את עצמי ולא לבוא לשם שוב. בחודשיים האחרונים כל מה שעשיתי היה הפרויקט וכל השנה ישבתי בשיעורים שכביכול לימדנו אותנו את החומר התיאורטי שיכלו לעשות עליו הרצאה של שעה בשביל ללמד אותנו מה שבאמת חשוב. בקיצור זה כל כך לא 2 דקות בגרות זה כל כך הרבה מאמץ וייאוש וזמן אבל אני באמת לא מתחרטת על זה, ולא רק בגלל שקיבלתי 100. דבר ראשון, החומר התיאורטי המשעמם הוא כן חשוב, כי בעולם הטכנולוגי שלנו צריך להיות לי בסיס כלשהו במחשבים, אפילו אם זה רק לדעת מה זה IP ואת הידע הזה לא הייתי מקבלת בשום מקום אחר. דבר שני, הכרתי הרבה אנשים, נכון אף אחד מהם לא הפך להיות החבר הכי טוב שלי אבל הרבה מועדי ב' והרצאות משעממות וקטעי קוד שלא עובדים בהחלט מהווים גורם מגבש ומלכד עבור קבוצת אנשים. ודבר שלישי ואחרון, קיבלתי באמת ניסיון במחשבים. ה5 יחידות הראשונות הן בדיחה כי כל מה שלומדים שם זה לכתוב פעולות תיאורטיות שאת רובן לא הרצתי מעולם על מחשב. רק בפרויקט באמת למדתי מה זה לתכנת ולשבת מול מסך ריק וליצור שם משחק. זה גרם לי להבין שבשום יקום אני לא אעסוק בזה בעתיד וזה אולי הלקח הכי חשוב, אז בזבזתי הרבה שעות בחיים שלי על המגמה הזאת אבל זה ימנע ממני לעשות טעות בעתיד כמו ללכת ללמוד מדעי המחשב, אופציה שבאמת הייתה על הפרק עד לפני שנה. 

הייתי בפסטיבל יותר שהיה גם כיף וגם משעמם וגם מביך כי פגשתי את כל השמינסטים שאני מכירה (אגב, אני רוצה להשאר שמינסטית לנצח או לפחות שיקראו לי שמינסטית כי זה כיף) ורציתי להשאר לדג-נחש אבל הם הופיעו כל כך מאוחר אז פרשתי עם חברה לעזריאלי, מדדתי בגדים בh&m רק כדי לארח לה חברה בתא מדידה ובמקרה התאהבתי בהם אבל אני לא אקנה גופיה ב120 שח שמכסה כל כך מעט ואפילו לא הסתכלתי על המחיר של הג'ינס כי הוא לא כיסה את כל התחת. ואגב h&m קניתי מלא בגדים שם!!! נכנסתי לקניון ומיד ראיתי את האלה האדומים של ה-sale שמספרים כי כל הרחבה ב-20 שח, קניתי חצאית מיני פרחונית שממש אהבתי אבל תמיד עלתה 60, גופיה שקופה לגמרי בצבע שחור שאפשר לשים עם גופיה מתחת או טופ תלוי עד כמה אני זונה ועוד גופייה שלא ממש מכסה הרבה אבל אמא הסכימה לקנות אז למה לא, ותחתונים לבגד ים כי מפה לשם נאבד לי התחתון של בגד ים אחר (כולם צוחקים עלי כשאני אומרת את זה, הוא לא היה עליי, תליתי אותו לייבוש ואז לא מצאתי אותו יותר)

הבטחתי לעצמי שאני לא אצא יותר לעולם עם מישהו שגר רחוק אבל הוא הזמין אותי לפיצה ולמחרת הוא בא אליי אחרי העבודה ודיברנו המון וצחקנו המון, כאילו ממש כאבה לי הבטן מרוב צחוק וזה לא קרה המון זמן, והוא שם יד על הרגל שלי כשישבנו אחד ליד השנייה על המיטה ואז התחבקנו והוא ליטף אותי. עמדתי על הכיסא ואז הייתי לא הרבה יותר גבוהה ממנו כי מה הסיכוי שאני אכיר מישהו שגבוה ממני ב34 ס"מ והוא כל כך לא הטעם שלי הוא כזה אשכנזי לבן, אבל כשסיפרתי לו מי זה האקס שלי רק כי הוא מכיר אותו מיד נפלט לו איזה גבר שהוא השיג מישהי כמוני וזה החמיא לי כי תמיד חשבתי שהוא זה שמתפשר עליי, והוא חושב שאני יפה והוא מיד עלה על זה שאני פרפקציוניסטית והוא ניסה לנשק אותי אבל לא נתתי לו וזה כל כך מרגש אותי שכל הדבר הזה קורה אבל אני לא רוצה להתרגש כי הוא גר רחוק ואני לא יודעת מה יהיה. אבל קבענו ששבוע הבא נלך לסושי ובסופש נצא לשתות ונראה מה יהיה, פליז תפסיקי להיות כזאת זקנה ומחושבת כל הזמן.

זה מצחיק כי זה גם השיר ששמעתי כשיצאנו מהפסטיבל וזה השיר שהוא שם כדי שאני לא ארגיש שפספסתי את השירים המגניבים וזה גם נכון לגבי הגישה החדשה שלי