פרופורציות.
הנה.
קבלו וידוי.
לא משנה כמה אחייך היום
אני נרקבת מבפנים.
.
.
.
פשוט היה לי חשוב להוציא את זה איפה שהוא
איפה שהוא, בתוך ערימת הפייק וההדחקה היומיומית.
פרופורציות.
אני יודעת
אבל אתם יודעים מה העניין פה?
שזאת לא אני שאיבדה אותם.
הוא חיי בסרט משלו
פאזה אחרת
פלנטה אחרת
הוא חיי בסרט שלו
ובסרט הזה יש כללים אחרים
והוא מאמין בהם בכל כוחו
יש לו סטיגמות להכל
איך החיים שלו אמורים להתנהל
איך האישה שלו צריכה להיות
הוא כבר חשב על הכל
...הוא פשוט לא חשב מספיק
או אולי חשב יותר מידי
חשב שהוא יכול הכל לבד
לא, זה לא התפקיד שלי לתקן את העולם
וגם לא שלו
ואפילו שלפעמים באמת התחשק לי לדפוק לו את הראש בקיר ולגרום לו לעשות את מה שהוא צריך לעשות
לא עשיתי את זה
אולי אם היה איכפת לי יותר הייתי עושה גם את זה
הייתי עושה את זה בשביל חבר
אבל זה שלא עשיתי את זה, לא אומר שלא איכפת לי
ובפנים, בפנים קוויתי שהוא יתעורר
אבל לא
הוא רק התכנס עמוק יותר בתוך הבועה שלו
ואיבד כל פרופורציות
היא זרקה אותו
בגלל האקס שלה שהוא אחד החברים הכי טובים שלי שהחליט לנער את הסיפור ולדאוג לה
והוא?
הוא מרגיש בסוף העולם
כאילו דחפו אותו מהקצה
והוא נופל, ועם כל שפשוף בצוק נתלש לו עוד איבר
הוא, ניצוץ התקווה היחיד שהיה לו לחיים שפויים
הדבר היחיד שדחף אותו להיות טוב יותר
הניצוץ לא רק כבה, אלא נשף לו את העשן ישר בפנים, לתוך העיניים
ששורפות כ"כ עד שהוא לא יכול לראות
והוא, הוא בטוח שכל העולם אלוהים והשטן עשו יחד אחת נגדו
להפיל אותו
והוא לא מבין אפילו למה
כי הוא, הוא חיי בסרט משלו
ולא מבין שהחיים לא עובדים לפי הכללים של הסרט בו הוא חיי.
והוא פשוט, הוא פשוט איבד פרופורציות
ואני, האובר CARE
...נלכדתי בתוך מרובע האהבה הזה
מרגישה אותו יותר מידי
ולא משנה כמה חרא הוא היה
אליי ואליה
אני רואה אותו כמו שהוא
את כולו
עם הטוב ועם הרע
פסיכולוגיה מחורבנת
ואני מרגישה אותו
עם הטוב ועם הרע
וזה מטלטל את כולי
לא משנה כמה חזק אני נאבקת בזה
חסר פרופורציות
לא משנה כמה חזק אני נאבקת בזה
זה מוריד אותי למטה
והנה אני, מתפלשת בבוץ
מנסה להרים את הראש בין הבועות הבוציות
...ולנשום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
