I'm just thinking out loud

לילה אחד

בו, למרות שהרגשתי רחוקה מעצמי

הצלחתי להנות

פשוט להנות

לא עניתי לטלפונים

לא התייחסתי לאף אחד

התנתקתי מהכל

לא חשבתי על כלום

רק המחשבות שהוא הפיל עליי היו שם

מתחת לשולחן

מדהים איך כל המעגלים בחיים שלי קטנים כ"כ

זאת עיר גדולה, ובכל זאת אנשים שאני מכירה ממקומות שונים

מתחברים אחד לשני

אז...מסתבר שהם מנגנים ביחד

והם מתקדמים רציני

הוא השמיע לי כמה שירים שהם הקליטו באולפן

והפה שלי נפתח

אני מכירה את השירים, אבל העיבוד שלהם אחר כ"כ

רך יותר

זה הטעם שהוא הביא איתו...

אני יודעת

ואהבתי

וקינאתי

ורציתי גם

שרתי, והקול שלי נשמע היה מרחוק כ"כ

מנותק כ"כ

ניגנתי 

והשירים שלי נשמעו ריקים כ"כ

רחוקים כ"כ

דווקא בהלחנה שלי הרגשתי בטוחה

...עד עכשיו.

הכל נשמע לי ריק עכשיו

זה מערער לי את כל הביטחון במוזיקה

ומשהו בי מפחד...

מפחד שאם הוא לא טוב מספיק

אז אולי לא יהיה לעולם

ואולי כדי לוותר

לשכנע את עצמי שזה רק תחביב

עוד אחד משורה של הרבה

ושזה ממילא לא משהו שהייתי רוצה לעסוק בו בעתיד

ומשהו בי נסדק

או אולי היה סדוק גם קודם

אבל הסדקים רק הולכים ומתרחבים

הולכים וגדלים בי

והמרה השחורה שוב מאיימת להוריד אותי למטה