את מגעילה אותי.
אני שונאת את איך שאת שרה
אני שונאת את השיניים העקומות שלך
ואת הריח המסריח שיש לך מהפה
אני שונאת את השומניות של השיער שלך
את ההבעות פנים שלך
ואת איך שאת זזה
אני שונאת את איך שאת נופלת שוב משום מקום
וחושבת שאת יודעת הכל
חושבת שאת מכירה אותי
רק כי לפני שנים היינו חברות
אני שונאת את איך שאת נופלת שוב משום מקום
ומעמידה פנים שהכל כמעט כמו שהיה קודם
אני שונאת את מה שאת מאמינה בו
אני שונאת את הדרך שלך
אני שונאת את איך שאת מורידה את הראש
את עושה מה שאומרים לך
אני שונאת את זה שאין בך את האומץ
לקום ולשנות
שאין בך את האומץ לעשות את זה אחרת
לעשות את מה שאת אוהבת
אני שונאת את המקום שאת תקועה בו
אני שונאת את איך שאת נוגעת בי
ואת התלותיות האובססיבית שאת משדרת
כולך פעמונים
אני שונאת את זה
התקשרת אליי בוכה
והייתי שם מייד, בלי לשאול שאלות
לא לחצתי
נתת לך להרגיש בבית, ולהרגיש בנוח
רציתי שיהיה לך נעים
חלקתי איתך את החדר, ישנת מיטה לידי, צמוד צמוד אליי
אחרי שבועיים שלא היתה לי דקה לעצמי
רציתי שתרגישי טוב
רציתי, כי זאת אני.
...אבל אחרי שבת שלמה, כשאת מחליטה להישאר עוד לילה
...טוב, אני מבינה, זה כי מאוד מאוד נעים לך
זה מותח לי את כל קצות העצבים
אז אני מתנתקת ובורחת לסרט
ואת מניחה ראש ישר מאחורי
מנדנדת את הרגל
שואלת שאלות, מעירה הערות
ובא לי רק שקט
רק תעזבי אותי בשקט
תני לי לשקוע קצת בבדידותי
לחשוב על כל מה שעבר עליי
רק תתני לי קצת לנוח
בין רווחים קצרים של שיגרה יומיומית
אני שונאת בנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
