בלאגן בלגן בלאגן
דברים יוצאים משליטה
מבולגנים מכדי לבחון אותם נכון
הכל מתערבב לי אחד בשני
ואני, הקטנה
מתערבבת בין הרס עצמי לתיקון העולם
יש בי משהו שרוצה לחולל מהפכה
לעורר אנשים
את כל אלה שמורידים את הראש
אני רוצה לפקוח את עיניהם
אני רוצה להראות להם כמה שהם מנוצלים ומתומרנים
אני רוצה שיתעלו את הכעס שלהם בשביל ליצור שינוי
לא יבלעו אותו
לא יורידו את הראש, ישמיעו אנחה וימשיכו לחיות את השגרה הקשת יום האפורה שלהם
אנשים מתו בשביל המדינה הזאת
הם מתו בשביל שיהיה לנו טוב יותר
הם מתו בשביל חופש וזכויות
אני לא אומרת שהם לא השיגו שום דבר
הם השיגו
אבל זה לא מספיק
לעזאזל, זה לא מספיק
האם אי פעם זה יספיק?
האם זה יכול להספיק?
לא יכול להיות לנו עולם טוב יותר??
יכול להיות לנו טוב.
יכול להיות?
והנה, בבת אחת מתמוטט לו מגדל קלפים
אני מתרסקת אל המציאות
אני מבינה שהחיים הם כאלה
החיים והאנשים
והכל שחור כ"כ שחור
ואני לא יודעת עוד לאן ללכת
לארוז תיק וללכת
לעולם אחר
אולי במקום אחר
דברים עובדים אחרת
אולי במקום אחר יש עולם עם אנשים טובים יותר
אולי במקום אחר טוב לאנשים טובים
אולי במקום אחר יש אנשים שיכולים לראות
"יש הרבה אנשים ומעט בני אדם"
איך ברגע כל המגדל קלפים שלי מתמוטט
כל החיים נראים משחק
והמציאות זו מסכת תופת שחייבים לעבור
ומי אמר שאחרי יהיה טוב?
ומה אם טוב זו מילה שהמציאו רק בשביל לתת לנו תקווה?
כדי שיהיה למה לחיות?
למה לקוות?
שיהיה משהו שידחוף אותנו קדימה
לעבור את כל החרא הזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
