האוויר נהיה חנוק
כמו הלך ופחת
והקירות כמו גדלו
איימו לסגור עליי
יצאתי לנשום
סגרתי את הדלת אחריי ופרשתי כנפיים
הן נפרשו למלוא גודלם
ארוכות וחזקות
פתאום הבנתי כמה צפוף היה לי בפנים
ופתאום ראיתי אותו
עומד מולי, רושף
עם זוג כנפיים קצת דומות לשלי
אבל פניו היו פני שד
צעקתי לו "טמא, ברח לך מכאן"
כי ככה מישהו אמר לי פעם לומר
זה עבד
נחתתי לקרקע
נשמתי את האוויר ישר לריאות
קיפלתי את הכנפיים ונכנסתי חזרה לבפנים
ניסיתי לפרוש אותן גם שם
אבל החדר היה צפוף מידי
ניסתי לעטוף את עצמי
להחזיר לעצמי את תחושת היציבות והביטחון
אבל החדר היה צפוף מידי
יצאנו משם יד ביד
סיפרתי לך
מבוהלת
נזפת בי להפסיק לאכול את עצמי בתוך זה
לא להתעסק בזה
ידעתי שאתה צודק
אבל אני, אני הייתי מבועתת
רציתי שתעטוף ותגונן עליי
לא תתן לי על הראש
משם דברים בינינו רק הלכו ונקשרו
בתוך ויכוחים חסרי תועלת
ודמעות דמעות דמעות
עמדתי על קצה הטירוף
ובראש רצו לי תמונות שלא ראיתי מעולם
התסכול בתוכי עלה על גדותיו
ובדימיון שלי, ראיתי את עצמי נופלת כבר 20 אלף פעם
נופלת ונופלת ונופלת
בדימיון ראיתי את עצמי מרטשת את עצמי
ודוקרת ודוקרת ודוקרת
ובין רגעי טירוף היו רגעי שפיות
בהם הבנתי עד כמה זה חסר שפיות
אנ'לא מתאים
לא תגייסו אותי יותר אתה שומע
אם יש שדים
יש מיליון - מיליון
בשם השד האחרון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
