I'm just thinking out loud

והאמת היא?

אין לנו שום דבר בטוח בחיים האלה

הדבר היחיד הבטוח זו האשליה

וגם היא, שברירית כל כך...

ובכל זאת 

אנחנו מחפשים חזק כל כך

אחר מקום בטוח

או אולי זו רק אני?

אולי זו רק אני.

"את רוצה להתחתן איתי?"

"כן" אני עונה, הטונים שלנו לא מווסתים

כנראה שהייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני

"את רוצה להביא איתי ילדים?"

הוא שואל, כמו מתקשה להאמין 

"אני רוצה שתהיה האבא לילדים שלי"

אני עונה, והוא מחייך

ובעיניים שלו יש אור כזה רך ומתוק

ששמור רק לי

אני מחפשת חזק כל כך יציבות וביטחון

והוא, הוא מנסה להסביר לי

שהחסר הוא לא בחוץ, הוא בתוכי

הוא מנסה להסביר לי

שהחסר הזה, הוא אפילו לא בתוכי

הוא אצלי בראש

זה נכון ולא נכון

כי אני כן צריכה מקום אחד בטוח

אבל זה לא אומר שמשם אשאב את היציבות שלי עצמי

קשה לי עם כל כך הרבה דברים

קשה לי עם דת

כל קשה לי הגדרות

קשה לי עם מחוייבויות

אני רוצה את החופש שלי

הכנפיים שלי יקרות לי 

אני לא רוצה לכבול אותן