I'm just thinking out loud

אולי אני לא בנויה לקשר מונוגומי

אמרתי את זה כבר מזמן, הפסיכולוגית שלי מחתה נגד

כנראה שתינו צודקות

אולי הכל בי יסתור עצמו לנצח

מה שמאיר אותי מצד אחד מכבה אותי מצד שני

וזה מבלבל כל כך שלפעמים נדמה לי...

שהטוב הוא רע והרע הוא טוב

זה נעים לאהוב

וזה נעים להיות נאהבת 

אבל איפשהו בתוך כל זה, אני מאבדת את עצמי

אני לא מרגישה שלמה

ואולי באמת, זה לא הוא זה אני

"לעולם לא יהיה לך טוב"

והוא אוהב אותי

הוא אוהב אותי בכל ישותו

וזה רק כובל אותי יותר

לא משאיר לי שום פתח לברוח

כי אם אלך אשבור את הלב שלו למיליון חתיכות

ואני אוהבת אותו יותר מידי מכדי שאתן לזה לקרות

אני רוצה לבכות

אני רוצה לרוץ ולצעוק

אני רוצה להוציא את כל הרעל 

ה ח ו צ ה