החלום נגמר
אבל ההרגשה עדיין תלויה בי
בוערת ודוקרת
מחלחלת לפינות הכואבות אצלי בלב
איציק ורייצ' שוב הופיעו בחלום שלי
זו כבר הפעם השלישית בתקופה האחרונה
זאת הפעם הראשונה שהם מופיעים באותו החלום
התחושות שרייצ' השאירה בי התגמדו ליד אלה של איציק
והשיחה איתה חדה, בניגוד לזו עם איציק
אבל מכל הדברים בעולם שיש לי לומר לו
המילה הראשונה שאמרתי לו היה "התגעגעתי"
התעוררתי מהחלום עם צורך עז לחיבוק
התגנבתי לחדר שלי ובזהירות נשכבתי על המיטה הנפתחת
נזהרת לא להעיר את החייל שלי
שחזר ל-24 שעות מעזה
כל כך רציתי שיחבק אותי
יחבק חזק חזק ויעטוף
אבל לא רציתי להעיר אותו
את החייל שלי
שישן 3 שעות על חצץ בלילה הקודם
חיבקתי אותו בעדינות מאחור והוא הסתובב על הגב
על הגבול בין השינה לעירנות
קירבתי אליו את הראש ושאפתי אותו לתוכי
הריח הזכיר לי את איציק
וזה עשה לי לבכות
לא רציתי להעיר אותו
אז יצאתי לבחוץ, גילגלתי סיגריה
והדמעות נעלמו
יצאתי לכתוב את העצב שלי
כאן
וסביר להניח שאף אחד אפילו לא יקרא את זה אפילו
איבדתי חבר
איבדתי אותו בגללי
והוא חסר לי כל יום בחיים שלי
הוא חסר לי בכל פינה בתוכי
אבל היה שם משהו נוסף, בחלום המוזר הזה
היה שם מקום שהיה לי כמו בית
עם מלא חברה צעירים, יוצאים בשאלה
מקום שכמעט והיה לי
אלמלא אחד האנשים שהכי פעילים שם
שגם הוא היה "חבר" שלי פעם
לפני שנגע בי, בניגוד לרצוני
זה יום של אבל מדיני
והוא משתלב אצלי עם האבל הקטן קטן הפרטי שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
