אנחנו מגששים בחושך
מנסים למצוא את הדרך לאור
למה שנדמה לנו טוב
מחשבות אובדניות והתקפי חרדה
היא עמדה מעליי
קשה מפחידה ומאיימת
והיא ציפתה שאסביר
ולא ידעתי מה לומר
לא ידעתי להסביר לה שכמה קורובות שנהיה
אני לא בוטחת בה
היא מפחידה אותי
וכשהיא עומדת ככה מעליי אני נלחצת
איך יכולתי להסביר שלא ראיתי, פשוט לא ראיתי
כל כך לא ראיתי שבכלל לא ידעתי שאני לא רואה
איך יכולתי להסביר לה שהייתי קצת רעה כי היא היתה רעה
לא כי היא היתה רעה, אלא כי זה מה שראיתי
לא ידעתי מה לומר לה
אז אמרתי ת'אמת
זה פחות חכם ממה שזה נשמע
במיוחד כשמדובר בהתקפי חרדה
זה בדיוק מה שאמרתי
אמרתי לה שאני ביום של התקפי חרדה
ושאין לי מה מושג מה נהיה איתי
כי זה פאקינג פסיכי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה
הייתי צריכה היום לשנן לעצמי כל הדרך לעבודה שאני בסדר
ככה, מילה במילה "את בסדר"
לא יכולתי להרשות לעצמי להתרסק
לא היה לי זמן לשבת ולהדביק את עצמי
אז כל שבר שמצאתי, שמתי בצד, בחדר עם דלת זכוכית
שמתי בצד עד שאוכל להתפנות לעצמי
אני לא מכירה את עצמי ככה
אולי אני לא מכירה את עצמי בכלל
כמעט תמיד היה בי חור שחור
לקחת לו זמן לתפוס צורה ולקבל שם
כמו שלקח לי זמן לתפוס אומץ ולגעת בו
ומרגע שנגעתי כמו נכנסתי לדרך אל חזור
.
פאקינג התקפי חרדה
הם קורים לי לעיתים קרובות יותר ויותר
ומחשבות אובדניות
כי לעזאזל, החור השחור הזה שורף אותי
וכי הכי גרוע זה להשבר מעצמי
כי אני יודעת, אני יודעת שהכל בראש שלי
זה רק הופך את זה לגרוע יותר
נהייתי פסיכית
לא הייתי ככה פעם
מי הייתי פעם?
מ נסגר איתי??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
