לפעמים אני מרגישה כמו עוף מוזר
אבל למי איכפת
מצאתי את גן עדן של העולם הזה:
קפה סויה וביסקוויט לוטוס
אני חושבת עליו כל הזמן
אני קצת לא יודעת מה לחשוב
כי היו רגעים שראיתי בעיניים שלו לא מוחלט
אבל ממש לקראת הסוף...
לחשתי לו "תן לי צ'אנס"
וכל מה שהמבט שלו אמר היה
"אני שלך"
ואני לא באמת מעיזה לרצות
או לבדוק מה אני רוצה
משהו בי מעדיף את הלא
הוא יהיה קל יותר, אני יודעת
ואם אצפה לו אתרסק פחות
זאת הרגשה מוזרה
ולא באמת יש לי מישהו לשתף אותו בזה
זאת הרגשה מוזרה
והאמת, אני לא באמת יודעת מה אני רוצה
אבל כשטבעתי במבט שלו ידעתי
ולא היה איכפת לי כמה קשה זה יהיה
ידעתי שהמקום שלי איתו
וכשעמדנו שם, ליד צינורות הגז, קופאים מקור
רק להדליק גפרור ושהאש תיקח אותנו מפה
זלגו דמעות מהעיניים היפות שלו
והלב שלי בכה איתו
ליטפתי לו אותם עם קצות האצבעות
ורציתי לנשק את הריסים היפות שלו
ולחבק וללטף עד שהעצב יעבור
וכשישבתי איתו על הבר
הוא עם קפה שחור ואני עם סויה
ליקקתי את החלב המוקצף בכפית כמו היה גלידה
ולמרות הדמעות שעמדו לי בעיניים
המבט שלו גרם לחיוך שלי לחייך מעצמו
וזה לבד עשה לי לבכות
וחיבקתי אותו חזק חזק
כי רציתי להרגיש אותו קרוב ללב
ובכיתי כי ידעתי שעוד דקה הוא הולך
ולא ידעתי אם אי פעם אוכל לחבק אותו ככה שוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
