I'm just thinking out loud

הגשרים שאת שורפת עוד בוערים לי בלב

ואני כואב כל עוד הם דולקים בשלהם

השתיקות שאת שוברת כמעט חזקות ממני

ואני שואב מעצמי את הכוחות כדי להירפא

ושוב בחזרה אל הדקירות המוכרות בבטן

אל העקצוצים המוכרים בעור

זה ממכר בזמן שאני מנסה לחשוב בשכל

ולא להיסחף כל כך שיכור

השריטות שאותי שרטת עדיין לא עברו ממני

וכמה שהייתי רוצה שאת תלמדי ממני

משונה כמה מוזר זה חוסר הוודאות הוודאי הזה

מוזר כמה היא משונה הוודאות החסרה הזאת

חסר לך שלא חסר לך ליפול חסר לך לנבול

חסר לך לנעול חסר לך חסר לך חסר לך

זה מרגיש רחוק עכשיו

אתה רחוק ואין לי שום תשובה לכל השאלות אצלי בראש

ורק הלב שדופק חזק מסביר לי שאני לא באמת רוצה לוותר

גם אם זה קל יותר

גם אם זה קל יותר, אתה שומע?