בסרטים...
ואני יודעת שזה מבויים
וממש לא משהו שאפשר להתבסס עליו
אבל זה הכי קרוב שיש לי, אתם מבינים?
אז לא להפריע לי, בבקשה
זה קטע חשוב
אז...
אחמ. איפה הייתי? בסרטים...
כן, בסרטים
כשהוא מציע לה נישואים
והם מחליטים להתחתן באיזה כפר קטן
במכנסי ג'ינס ושמלת כלה מאולתרת
כי בינינו, אהבה גדולה מספיק כדי לגמד את הפרטים הקטנים
הם מאושרים
ואנחנו...
אולי לא באמת אפשר להדביק שברים בדבק פלסטיק
ולהעמיד פנים שזה שלם
אולי מה שנשבר פעם אחת יהיה שבור לעולם
כי תראה אותנו עכשיו
מחזיקים בציפורניים
כל כך חזק
כדי לא לקרוע את עצמנו
ואני מפחידה אותך יותר עם כל יום שעובר
והרצון שבי לברוח רק הולך וגובר
כי הכי נורא לי בעולם
להאבק בעצמי
והשכל שבי כל כך מרגיש
והרגש בי כל כך הגיוני
ואני...
אני הולכת לאיבוד בתוך עצמי
אבל...
אם הייתי יכולה, כמו בסרטים
לרשום את התסריט של עצמי
הייתי עושה את זה אחרת, אתה מבין?
הייתי עושה את זה חי יותר ועוצמתי
וכשהיית מביט בי
וכשהייתי מביטה בך
הייתי יודעת
לעזאזל
הייתי יודעת
לא היו לי ספקות
לא היו לבטים
לא היה בי את החלל במרכז החזה
שצועק ליותר
זה שלעולם לא מתמלא
ואולי...
אולי אני פגומה בפנים
אולי זה העולם המעוות שגדלתי עליו
והנשמה הכואבת והאומללה שלי
שאולי לעולם לא יהיה לה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
